קורונה - משפחה של הורה בסיכון

היי אנדי,
תודה על השיתוף שלך ושאלתך החשובה שאני בטוחה כי רבים מצטרפים אליה.
אני רוצה להגיב ממקום של הסבר לגבי מנגנון החרדה. לכל בני האדם יש מנגנון חרדה, אשר הנו מנגנון השרדותי. המנגנון הוא פונקציונלי והוא נועד לסייע לנו לקרוא אותות סכנה, להגיב בהתאם ובכך להימנע מן הסכנה. אנו מבינים אם כן, כי תחושת חרדה במינון המותאם כתגובה למצב המאיים עלינו, הינה חיונית וחשובה מאד להגנה ושמירה על עצמנו. אגב, לא רק בתקופה זו, אלא בכל רגע נתון. מדוע אם כך, אנו מנסים למצוא דרכים להתמודד עם החרדה? להפחית אותה? להימנע ממנה? קודם כל, כי היא אינה תחושה נעימה. קשה לחשוב על משהו שהוא לא נעים, שהוא נועד לסייע לנו.. אך בנוסף, מה שקורה לעתים רבות, המנגנון של החרדה מוכלל למצבים בהם אין סכנה ואנו מפרשים אותם כמצבים מסוכנים. ואז ההימנעות בעקבות החרדה משבשת את התפקוד שלנו. מצב זה הוא אכן אינו אדפטיבי או רצוי. את כל ההקדמה הזו אני רוצה לתת כדי להבהיר משהו. יש כרגע איום ממשי ברחובות, במיוחד לאוכלוסיות בסיכון. המנגנון של החרדה, כן, זה ששומר ומגן עלינו, אמור לעבוד, ואנו בהתאמה, נגיב, כל איש לביתו לפי מידת הסיכון. זו לא העת להקל ראש ולומר, "שטויות זו רק חרדה, אין באמת ממה לחשוש". אני מציעה להתייעץ עם הקרדיולוג שלך בקהילה אשר ינחה אותך באופן ספציפי באשר להתנהלות המשפחתית שלכם, אך המסר הכללי בעיניי הוא, שאולי, על אף אי הנעימות הכרוכה בכך, כדאי להשאר עם חרדה מסוימת, על מנת להשמר. היא אינה מיותרת, במיוחד לא בעת זו.