היי, הפרעה סכיזואפקטיבית היא שילוב של סכיזופרניה והפרעה דו-קוטבית (מאניה דיפרסיה). לא ברור ממה שאת מספרת אם גם הוא ידע או לא ידע לפני ההתקף המאני שהיה לו. כמו כן, לפעמים אנשים לא מבחינים בין שתי האבחנות של סכיזואפקטיב ומאניה דיפרסיה, כי הראשונה לא מוכרת והרופאים עצמם מתקשים לתת אבחנה מבדלת - כלומר להבדיל בין שתי המחלות. זה אבחון שיכול לקחת שנים. אנשים שמתמודדים עם מחלות נפשיות מתמודדים עם תהומות גדולים וכמי שנשואה לו, את בודאי מרגישה שאת נגררת לשם. לעתים קרובות יש הכחשה אצל אלו שחולים, לא תמיד זה מתוך כוונה לשקר, פשוט מתוך חוסר אמונה שזה קרה לנו. בגלל זה גם אנשים מסוימים מפסיקים לקחת את התרופות, כי מעדיפים להאמין שזה "עבר להם". זאת דרך מאד קשה להיות בזוגיות עם מישהו שיש לו את המחלה הזאת, ואף אחד לא יכול לקבל את ההחלטה הזאת עבורך. אני מבינה את הקושי שלך, תזכרי שאת יכולה לעשות את הכי טוב שלך אבל אם את מוכנה ללכת לטיפול ולתמוך ואין שיתוף פעולה, אין כמעט מה שאת יכולה לעשות בשלב זה. מוסרת תנחומים וחיזוק מרחוק.

אם אין שיתוף פעולה אין מה לדבר, כל פעם שבעלי מוריד סוג אחד של טיפול מתחילה ההתרדרות שלו, וממה שאני רואה גם רק טיפול תרופתי לא מספיק לו, חייב גם שילוב של טיפול פסיכולוגי, וכמה טיפולים שרק אפשר (ספורט, כוסות רוח, דיקור, טיפול קבוצתי ומה לא). אצלנו זה מאוד ברור, אם הוא מפסיק טיפול אחד ומתחילה התדרדורות אני מעדכנת אותו והוא מתאפס על הטיפולים. אם זה לא קורה הוא לא נשאר בבית עד שהוא חוזר לטיפולים. יש לנו 2 ילדות אז זה משכנע אותו לטפל בעצמו. אם הוא לא מוכן לחזור לטיפולים הוא ישאר במניות, והכול יצא עלייך פשוט כי את שם (ככה זה אצלנו לפחות)

הקורונה טרפה את כל הקלפים..... גם לנו היו שנתיים בלתי אפשריים, אני חושבת שאם לא היו לנו ילדים ההיתי עוזבת. הוא אבא טוב ולכן כל המחלה יוצאת בעיקר עלי ולא על הבנות