מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

דר' זהר לנדאו
דר' זהר לנדאו
מומחית ברפואת ילדים ובאנדוקרינולוגיה וסוכרת בילדים ומתבגריםמנהלת השירות לאנדוקרינולוגיה וסוכרת בילדים במרכז הרפואי 'וולפסון'.בנוסף, עובדת במכון לסוכרת נעורים של 'מכבי' ברעננה ומקבלת במרפאתי בצפון תל אביב באופן פרטי ומבוטחים של 'כללית מושלם'.יש לי הרבה ניסיון בטיפול בסוכרת מסוג 1 בילדים, מתבגרים ומבוגרים צעירים. כמו כן אני יוזמת ושותפה למחקרים רבים העוסקים בסוכרת מסוג 1 ואנדוקרינולוגיה.כל הצדדים הקשורים לטיפול בסוכרת מסוג 1 (טכנולוגיה, היבטים רגשיים ותזונתיים) מאד קרובים לליבי. 
ד
ד"ר מיכל גילאון
דיאטנית קלינית ואפידמיולוגית. בעלת תואר ראשון בתזונה קלינית מהאוניברסיטה העברית, ודוקטורט בחוג לאפידמיולוגיה ורפואה מונעת באוניברסיטת תל אביב.עובדת במכון לאנדוקרינולוגיה וסוכרת במרכז שניידר לרפואת ילדים ובקליניקה פרטית בגבעתיים.בעלת ניסיון רב בהתאמת הטיפול התזונתי בסוכרת מסוג 1 בגילאים השונים, באופן אישי לכל אחד בהתאם לצרכיו ולהעדפותיו. הטיפול כולל התאמה של התזונה לטכנולוגיות החדשות בטיפול בסוכרת (משאבות אינסולין, סנסורים) ובסוגים חדשים של אינסולין.בנוסף לעבודה הקלינית, מרצה במסגרות אקדמיות שונות ומרכזת מקצועית של הקורס הטיפול התזונתי בסוכרת לדיאטניות באוניברסיטת תל אביב.  
ד
ד"ר אביבית כהן
רופאה פנימית ואנדוקרינולוגית ביחידת הסוכרת בהדסה עין כרם ומנהלת מכון סוכרת של מכבי שירותי בריאות בירושלים.
שרון לוטן פסיכולוגית
שרון לוטן פסיכולוגית
פסיכולוגית רפואית מומחית. בעלת ניסיון רב בעבודה עם מבוגרים המתמודדים עם השמנה, לפני ואחרי ניתוח בריאטרי, במסגרת טיפול פרטני או קבוצתי. בנוסף מטפלת במבוגרים ובני נוער המתמודדים עם מצבים רפואיים שונים במטרה לקדם את בריאותם הגופנית ורווחתם הנפשית. עובדת במסגרת ציבורית ובקליניקה פרטית.

מובילי קהילה

בתיה קריטי
בתיה קריטי
אחראית תחום זכויות באגודה לסוכרת נעורים (סוג 1) הנגשת זכויות בסוכרת סוג 1 לכלל הקהילה ועזרה במצוי הזכויות מול גופים ממשלתיים שונים. מתן מענה לקהילת הסוכרתיים סוג 1 בכל הגילאים ובני משפחותיהם
כמוניסוכרת סוג-1הזרקת יתר- מה יקרה לי?

הזרקת יתר- מה יקרה לי?

16/09/20 2:23
14 תגובות

מישהו יודע בבירור מה יקרה לגוף של חולה סוכרת נעורים שיזריק כמות גדולה מאוד של אינסולין(קצר טווח למשל נובורפיד) למשל מאה מאתיים יחידות בבת אחת? מה יקרה? האם יש השפעה של גודל מסת הגוף? האם בכלל יש תשובה ודאית? במה זה תלוי?


תגובות

יערה.גז
16/09/20 21:58

אני לא מהמומחים, אלא חולת סכרת נעורים בעצמי בפעם אחת שהזרקתי בטעות כפול קצר טווח הייתי במצב של כמו פגיעה מוחית קשה. מודעות חלקית, חוסר שליטה בתנועות הגוף וקצף מהפה. ממה שאני יודעת זה יכול להוביל לקומה קבועה. בגלל הפגיעה המוחית.

רקשאלה
16/09/20 23:12

יכול להוביל למוות בכמות גבוהה מאוד?

ריי
17/09/20 13:15

דודו טופז ניסה להתאבד ככה בפעם הראשונה ולא הצליח לו. אם לוקחים 200 יחידות אינסולין ואוכלים פחמימות בהתאם אז לא קורה כלום (חוץ מהשמנה וכו'). כמובן שמסת הגוף משפיעה על כמות האינסולין הנדרשת אבל השאלה היא לא כמה אינסולין לוקחים אלא לאיזו רמה יורד הסוכר בדם. מתחת ל-70 זה היפו, מתחת ל-40 זה מתחיל להיות מסוכן עם סיכוי לפגיעה בתאי המוח ואיבוד הכרה. מתחת ל-20 זה כבר ממש סכנת מוות ובעיקר אם זה קורה בשינה ולא מתעוררים. לצערנו יש כאלו שנפטרו בגלל ירידת סוכר ופגיעה בפעילות המוח. כיום בזכות ניטור רציף עם סנסורים הסיכוי שזה יקרה ירד משמעותית.

רקשאלה
18/09/20 3:06

כן אבל טופז לא היה חולה סוכרת, הגוף שלו אמור לאזן את עצמו אפילו מכמויות גדולות.. אצל סוכרתיים- מספיקה אפילו כמות קטנה יחסית כדי להוריד להיפו חזק מאוד תראה מה כתבה יערה גז בתגובה הראשונה- והיא מתארת בסהכ כמויות קטנות מאוד, סביר להניח שלא יותר מעשר עשרים יח'. לכן שאלתי על כמויות של 100 200 יח', בעיקר רציתי לדעת אם מוביל למוות ממש או "רק" פגיעה מוחית קשה יותר או פחות

ריי
18/09/20 3:33

דודו טופז כן היה חולה סוכרת ולקח אינסולין, בגלל זה היה איתו עט ההזרקה. הגוף לא יכול להעלים את האינסולין החיצוני העודף, לא אצל סוכרתי ולא אצל אדם רגיל. אם תתקעי לסתם מישהו באוטובוס עט שלם והוא לא יאכל מתוק ולא יקבל גלוקוז, סביר שהוא יאבד הכרה וימות אם לא יעזרו לו. אני סוכרתי סוג 1 במשך מעל 30 שנים ועברתי את רוב החוויות האפשריות עשרות פעמים. קורה לפעמים שלוקחים בטעות את האינסולין הקצר במקום הארוך בכמות ענקית וצריך פשוט לאכול הרבה מתוק אחרת אפשרי להגיע לאיבוד הכרה ואפילו למוות. עניתי לך בצורה הכי מפורטת על כל מה ששאלת עוד קודם והתשובה לא השתנתה, תקראי שוב.

Hds
13/12/20 2:37

גוף בריא הורג את האינסולין העודף, זה מרגיש כמו תחושת רעב שחולפת. גוף בריא לדוגמא כאשר עוברים ליד מאפיה או מקום שמעורר תיאבון , מפריש אינסולין ואז חווים תחושת רעב ורצון לאכול. אח"כ כאשר מחליטים לא לאכול הגוף הורס את האינסולין שקיים. מנגנון זה אינו פעיל אצל חולי סכרת אני לא יודעת בדיוק איך זה עובד אבל יתכן שזה קשור גם כן לזה שהאינסולין לא מופרש מהגוף אלא מוזרק חיצונית. ולכן אם יזריקו לאדם בריא אינסולין חיצוני הוא יגיב לזה בצורה לא טובה.

ריי
15/12/20 2:44

את טועה. אינסולין עודף יכול להרוג גם אדם בריא די בקלות, הנה דוגמא למישהו שרצח את אחותו ואמא שלו שאינן סוכרתיות עם אינסולין:

רקשאלה
18/09/20 3:44

דבר ראשון תודה רבה על התשובה- לא ידעתי שטופז היה סוכרתי.. דבר שני- אני בן. זכר. ואם כבר ענית וכתבת שיש לך ניסיון- יודע למה אם אני-סוכרתי, אעשה כושר, נניח ריצה וכו, הסוכר ירד עד להיפו, אבל לאדם בריא זה לא יקרה? בגלל התופעה הזאת חשבתי שגוף בריא יכול לאזן אינסולין עודף. מבין שטעיתי אז לא מובנת לי התופעה- למה כשאני עם סוכר נורמלי בלי בולוס פעיל, הסוכר יכול לרדת בקלת וחייב לאכול ואדם רגיל- שהסוכר שלו נניח 70- יעשה אותה פעילות ולא ירגיש כלום?

יערה.גז
18/09/20 7:40

גוף בריא גם לא מאזן עודף אינסולין שהוא חיצוני, כשאדם בריא עושה ספורט והסוכר שלו קצת נמוך בגוף שלו פשוט יודע לא להפריש יותר, אבל אם יוזרק לאדם בריא אינסולין, גם לו יפגע המח. בקיצור, לא הייתי משתמשת בזה כדרך טובה לנסות למות, כי במציאות יש אפשרות של פגיעה מוחית וחיים שלמים של מוגבלות. לא הייתי בונה על זה. ומעבר לזה אם אני מבינה נכון את השאלה, בעיקר הייתי מחפשת מי שיעזור רגשית. יש תרופות יותר טובות שמאזנות את המח מאינסולין ...

רקשאלה
18/09/20 9:41

הבנתי, תודה.. מה שכתבת על פגיעה מוחית וכו זה בדיוק הנקודה.. וזה לא אומא שאשתמש בפועל, האפשרות בלבד מרגיעה. שיש דרך לצאת. אולי שנה הבאה..

יערה.גז
18/09/20 10:20

תמיד יש דרך לצאת מצד שני גם יש דרך לשפר את החיים. זה לא פשוט, אבל מעניין לחיות. יש המון מה ללמוד לפני שמחליטים לעשות צ׳ק אאוט. הבעל שלי התאבד לפני שלוש שנים. זו לא בחירה טובה ואלה שחזרו משם אומרים חד משמעית שמתחרטים שניה לפני שאתה באמת מת. זה נראה לי רגע נורא להיות בו. ואז למות.

רקשאלה
18/09/20 14:37

אלוקים ישמור זה נשמע נורא.. לגבי בעלך אני מתכוון. אני לא מביע דעה לגביו רק על עצמי- זה לא יבוא לעולם כהחלטה רציונלית, רק בתוך התקף דיכאון חזק שאז רק חושבים איך לברוח אין דרך לשלוט לא מתוכנן.. שנה טובה שתהיה לך בכל אופן, ותודה על היחס..

יערה.גז
19/09/20 12:46

ברור שזה תוצאה של דיכאון. כמו שאני רואה את זה דיכאון שהוא כזה עמוק, זה כמו מחלה, לא פחות מה סכרת. המח לא מצליח לייצר את ההורמונים והכימיקלים הדרושים כדי לחיות ולהרגיש טוב. צריך לטפל בזה כמו שמטפלים בסכרת עם אינסולין, ובסוף זה עניין של בחירה, נשמע שאתה כרגע במקום שיכול לטפל בזה, אבל כשהוא תוקף חזר(הדיכאון) אז כבר לפעמים זה מאוחר מידי, וגם אין מוטיבציה לטפל בזה. אז נשמע שעכשיו זה הזמן בשבילך. לפעמים זו עבודה להיות בריא, בין אם פיזי ובין אם רגשי.

ריי
19/09/20 23:26

סיפור עצוב יערה, אכן ייתכן מאד שיצליחו לשלוט בעתיד גם במצב הרוח שלנו. לגבי רמות הסוכר אוסיף רק שהלבלב מייצר אינסולין בתאי ביתא אבל גם גלוקגון מיוצר בתאי אלפא להעלאת רמת הסוכר במידת הצורך (וגם הכבד אבל לא נכנס לזה). בסוכרת סוג 1 רק תאי הביתא לא מתפקדים. אם מספקים אינסולין חיצוני בכמות גדולה מדי, הגוף לא יצליח לווסת את רמת הסוכר ולכן יש נפילה להיפו. עקרונית אפשר לתקן כמעט כל כמות של אינסולין חיצוני ע"י כמות תואמת של גלוקוז חיצוני.