:heart: קראתי את הכל, אבל לא יכול לעזור בלהבין בעיות, תודה על השיתוף, אולי תרצי לשתף עוד, כבר לא כתבת 20 יום, אולי כי אף אחד לא הגיב ? יש יותר פעילות בפורומים דיכאון וחרדה/ער"ן

היי תפארת, ברוכה הבאה. מה שאת מתארת נשמע ממש קשה ונשמע שאת מרגישה שאת לא מקבלת לווי או איזה שהן תשובות יותר ברורות שיעזרו לך להתמודד עם הקשיים. האם פנית לעובדת סוציאלית לקבלת סל שיקום? הדבר הכי טוב באבחנות, הוא שהן מאפשרות קבלת סל שיקום ותמיכה מהמדינה, טיפול מסובסד בבריאות הנפש וליווי של אנשי מקצוע. במקרה שלך, אני חושבת שמגיע לך עזרה, את יכולה להתחיל בלפנות לעו"סית בקופ"ח או בביה"ח שהיית בו ולבקש לשמוע על זכויותייך. מציעה לך לקרא על האבחנות שהם נותנים לך קצת כדי להבין איך הם רואים את הדברים. תבואי חכמה ותדרשי את מה שמגיע לך, תגידי שאת רוצה עזרה ורוצה לשפר את מצבך ושצריכה תמיכה מהמדינה. אפשר גם לקרא עוד באתרים באינטרנט כמו כל זכות. בהצלחה

ממש מבינה, עקרונית פסיכולוגים לא אמורים להתעסק בסל שיקום, אני מתעסקת גם במקצועי בבריאות הנפש ואני יודעת שזה תפקיד של עו"ס. גם אני רוב הזמן מתפקדת רגיל לגמרי ולא רואים עליי. אבל אני לפעמים צריכה יותר תמיכה, אז חשוב לי ממש שיש לי גב. טיפול פסיכולוגי זה ממש חשוב, אבל אם יש תקופות שאת מרגישה שאת צריכה יותר, אולי שווה להתייעץ עם גורמים נוספים מה יש בשבילך שכן יתמוך - אולי קבוצת תמיכה, אולי איזו שהיא קצבה, אם את מעוניינת בלימודים אולי קיימות מלגות. בכל מקרה אני ממש שמחה לשמוע שיש לך עבודה שאת מרגישה בה מכובדת ושאת עומדת על הרגליים, זאת הרגשה ממש חשובה כשמתמודדים! ישר כוח ואת תמיד מוזמנת לשתף כאן

אני גם סובל ממניה דפרסיה, תמיד חשבתי שאני בשום אופן לא אקח עזרה מסל שיקום, גם בגלל ה'אגו' שלי, וגם בגלל העבודה שלי. ולכן רק לאחרונה נעזרתי בסל שיקום במשך כשנתיים, וגיליתי שאכן הם עזרו לי מאוד, בלי פרסומת... המעמד שלי לא נפגע, העבודה גם לא, רק משום מה ה'אגו' שלי נפגע שאני נעזר בהם וצריך אותם, והחלטתי לפני כשנה וחצי להפסיק את הטיפול ולהתסתדר לבד... ועד היום זה לא חזר... אני חושב שכדאי היה לי להמשיך להעזר בהם, יש להם הרבה ענווה אנושיות, וסבלנות ומותר לי היה להבין שכן, אני, זקוק לעזרה! כי גם אם היום הוא בהיר, הרי היה לי יום סגריר... שיהיה לך תמיד בהצלחה הרבה כח ושמחה

רפאל, נהדר לשמוע, שאפשר גם להעזר לתקופה מסוימת וגם להחליט מתי לא צריך יותר. נשמע שנעזרת בצורה שמכבדת את עצמך ושהחזירה לך כוחות. מעורר השראה!

שלום, ואיחולי החלמה טובים ומהירים לכולנו. סל שיקום הצמידו לי 2 אנשים אחד מלווה, שהוא בעצמו גם עבר משהו בחיים... (הוא סיפר לי בהמשך על עצמו קצת). הוא לא היה מקצועי ממש, אבל אדם נחמד, שהיינו מדברים ומחליפים דעות, מה שבא לי ספרתי לו. ותמיד חשוב לשמוע עוד דעה, בפרט שאני אולי עקב מחלתי או שזה האופי שלי, אין לי כמעט חברים אישיים, זה עזר לי. והשני היה עובד סוציאלי, אדם מקסים ואציל. היינו מחליפים דעות ומתווכחים גם לפעמים, זה היה נחמד. כשלקחו לי את הרשיון, הוא כתב להם מכתב וכו'. וגם השתתפתי בקבוצות שלהם, פגשתי עוד אנשים שסובלים כל מיני דברים... דברנו וצחקנו ביחד והיה יפה. ולאט לאט הבנתי, שאני לא כל כך יצור משונה... על אף כל הבעיות. וזה נתן לי שחרור מסויים