היי אנדי, ברוכה הבאה לקהילה. את צודקת. הרבה פעמים הסיגריה מלווה אותנו לאורך כל החיים כי מתחילים לרוב לעשן בגיל ההתבגרות שבונים עדיין את הזהות ואז הסיגריה הופכת להיות חלק מהזהות שלנו, והיא תמיד שם, ואנחנו יוצרים לאורך השנים קשר בין הסיגריה להמון המון מצבים שונים. קצת כמו חברה טובה שחברה שלנו כבר שנים רבות. אבל וזה אבל גדול יש גם חברות שהיא בפועל מזיקה לנו, חברות שיכולה לגרום לנו נזק, תחלואה, שעבוד ומוות. וההבנה שצריך להיפרד מחברה כי היא לא טובה לנו היא הבנה חשובה. זה קשה להיפרד מחברה גם כשהיא מזיקה. מעולה שזיהת את זה, מעולה שזה מה שאת רוצה. זה טוב שאת גם יודעת להגיד מה בדיוק את רוצה - להיות חופשיה. תנסי לזהות מה הסיגריה היוותה בשבילך -על איזה חסרים היא מילאה ואיך תתמודדי עם החסרים הללו כעת?

שלום אנדי וברכות על תהליך הפרידה החשוב שאת עוברת. אני מצטרפת לכל מה שכתבה לך דר יעל. חשוב גם להבין שאת עוברת כמה תהליכים חוץ מהפרידה:
1. הגוף שלך מתנקה מהניקוטין ומתרגל לחיות ללא ניקוטין. המשמעות של זה היא שחרור מלא מהצורך הגופני לעשן. חיים ללא דחף גופני וללא תסמיני גמילה כמו עצבנות כמה פעמים ביום.
2. את משנה את ההרגלים שלך ולומדת מחדש להתמודד עח רגשות חזקים כמו התרגשות או חששות ואפילו שמחה - בלי סיגריה. זאת הזדמנות פז להתרגל מחדש להכיל את הרגשות האלה וללמד את עצמך מיומנויות התמודדות אחרות כדי להירגע. למשל, יציאה החוצה להליכה קצרה, שיחת נפש עם מישהו קרוב, הקשבה למוזיקה שאת אוהבת ולשיר בקולי קולות... לרקוד, לנקות את הבית, לכתוב, לצייר, לאפות...
זה מוזר בהתחלה אבל יש הרבה דברים שיכולים להקל עליך להתמודד עם החיים. דרכי ההתמודדות האלה לא יביאו איתם נזק ולא התמכרות. נשמח אם תשתפי איך הולך לך

היי אנדי, ברוכה הבאה! האם הפסקת או שאת לקראת? כך או כך את במצב מצויין! הסיגריה הזו מתלבשת לנו חזק על החיים, על הזהות שלנו, על הנשימה...עד כדי כך שאנחנו שוכחים שפעם בכלל לא היינו מעשנים..שפעם התמודדנו עם החיים בלי צורך בה, ושהצורך זה הוא בעצם התמכרות נטו. ביננו- אנחנו אפילו לא יודעים מה באמת יש באותה "חברה". אנשים מעשנים שנים בלי לדעת מה הם מעשנים. בסיגריות אין כמעט טבק, יש נסורת ונייר שמוספגים בניקוטין וחומרים ללוחמה כימית, וגם שתן של פרות. מדהים שהסיגריה היתה חברה שלנו כלכך הרבה שנים, ולא הבנו מי היא עד הסוף... מוזמנת להמשיך לכתוב ולעדכן אותנו בתהליך שלך :-)

תודה לכן על התמיכה,אני עדיין בגמילה ,החלפתי את התלות בסיגריות באוכל וכבר העליתי לפחות 3 קילו אבל ממש אין לי כוח להלחם בזה עכשיו. אני חושבת שהקורונה וכל הכתבות על אנשים שנלחמים על החיים שלהם וצריכים חמצן בשביל לחיות גרם לי "להתעורר"

תמיד סלדתי מהאנשת הסיגריה. ששמעתי אנשים שמתייחסים אל הסיגריה כמוך, כמו חבר/ה שמלווה אותך. משפטים כמו: "תמיד היית שם ברגעים הקשים", "אף פעם לא אכזבת ":confused: , ", "היית לי חברה נאמנה", "ידעת לנחם אותי ברגעים הכי קשים", "היית איתי ברגעים הכי משמעותיים" וכל מיני משפטים בסגנון הזה, תמיד גרם לי לצחוק. הרי הסיגריה שם כי אנחנו מכורים, כי אנחנו עבדים שלה. היא לא שם כי היא נחמדה ונאמנה לנו, היא שם כי יצרניה עושים הכל שנמשיך להוציא את מיטב כספינו לרכוש אותה בלי סוף. אבל אני שמח שלפחות הבנת שהיא שם תמיד!! עצובים - סיגריה, שמחים - סיגריה, עסוקים מאוד - זמן להפסקת סיגריה, משעמם - סיגריה, טלפון - סיגריה, יוצאים מהצגה/קולנוע/הופעה - סיגריה, עייפים - סיגריה, נמרצים סיגריה. ברגע שמבינים שאין ממש משהו שגורם לרצות סיגריה אלא זה קיים כל הזמן, אז מבינים שזה רק ההתמכרות שלנו לסירחון ההורג הזה ועדיף להיגמל מזה אחת ולתמיד. בהצלחה.