תודה על תגובתך, אף פעם לא מאוחר... אני רוצה טיפול, אבל החוויה שהיתה לי בתל השומר היתה יותר מידי קשה ואף החמירה את מצבי, הייתי בהדסה ולא מקבלים אותי שוב הם הכווינו אותי רק לתל השומר, אינני אומרת שהמקום לא טוב, לי אישית הוא לא טוב ואין לי מקום אחר להתאשפז זו הברירה היחידה שלי להתאשפז בתל השומר לכן הייתי ככ אמביוולנטית לגבי האישפוז, מי ששלח אותי לשם זו הרופאה הפסיכיאטרית לא שאני ככ רציתי... אני מאוד רוצה לטפל בהפרעת אכילה אבל בדרך פחות קשה לא כמו שעושים בתל השומר, קשה לי הקשיחות הזו, ההפרעה שלי על רקע פגיעה מינית בילדות ולזה אין מקום בתל השומר, רק לעלייה במשקל ולצורת אכילה, גם מוותרים בקלות על בנות שלא הולכות לפי מה שהם אומרים ומשחררים, אין את ההכלה והתמיכה וההבנת הקושי שהבנות מתמודדות, מאוד קשה לי החשיפה הגופנית והפיזית שם, אני בנאדם צנוע ולא מסוגלת שנכנסים איתי לשירותים או שיש תור המתנה לשירותים עם דלת פתוחה או רואים אותי עירומה, לכל הדברים האלו אין הכלה לבנות שעברו פגיעה או שומרות על צניעות הכל פתוח. ופרופ' גור קשוח, הוא אומר שהוא קשוח עם המחלה, אבל מתחת למחלה יש בנאדם עם רגשות ותחושות ועבר קשה שגם להם צריך לתת מקום. משתמע מדבריי שאינני רוצה טיפול, אך אני כן רוצה טיפול אולי בדרך שלי, אולי יבוא יום ואצליח להקים מרכז להפרעות אכילה בדרך שונה עם הכלה תמיכה והבנה מהמקום שלי שחווה א הדברים חולמת לצאת מזה ולעזור לבנות אחרות. רק מי שהיה וחווה את המחלה/ההפרעה יכול לעזור לעצמו ולאחרים ולא ללכת לפי מה שאומר הספר!!! מחוץ לספר יש חיים שלמים שאני יכולה לספר על ההפרעה, מהחולים תלמדו יותר על המחלה מאשר מהספר... וכן, אני סובלת נורא מהמחלה, אני לומדת ועובדת ומתמודדת עם המחלה לאורך כל שנייה מהיום וזה מתסכל כואב וקשה ואף אחד מסביבי לא יודע מה קורה בתוכי....

כל כך מבינה אותך ומסכימה עם כל מה שכתבת בקשר לאישפוז בתל השומר. גם אני הייתי שם וכתבת במדוייק את מה שהרגשתי שם במהלך האישפוז.

תודה על הצעתך אך היא איננה רלוונטית לגביי, אינני מעוניינת בשום אישפוז, אני מעוניינת לטפל בקהילה, דיי כבר לאשפוזים, הם לא רלוונטים וטובים לגביי. אני עובדת ולומדת ואין זמן לבזבוזי זמן וחודשים שלמים על אשפוזים לא יוצלחים. האם יש משהו בקהילה שיכול לעזור להחלמה?

טיפול שמאפשר המשך קיום חיים מלאים זה במרכז לבריאות הנפש (פסיכולוג + פסיכיאטר) ושילוב עם טיפול דיאטני ייעודי להפרעות אכילה דרך קופת החולים. זה ייאלץ אותך לאחר או לקחת חלון פעמיים בשבוע. חשוב שתקחי בחשבון ארבעה דברים: 1. תקופת ההמתנה לתחילת טיפול בבריאות הנפש מאוד מאוד ארוכה. אפשר לקצר אותה על ידי הפעלת לחץ מצד המטפלים הקודמים שלך. 2. כברירת מחדל, הטיפול הניתן בבריאות הנפש מאוד קצר וניתן פעם בשבוע. הדרך היחידה להאריך אותו הוא אם את מראה רצינות והמטפלים שלך משוכנעים שאת בדרך הנכונה. במקרה כזה תדירות הטיפול יכולה גם לעלות לפעמיים בשבוע. 3. הטיפול ביסודו לא מותאם להפרעות אכילה והבירוקרטיה בהתאם. אם נפלת על מטפל שאין אליו חיבור, נדפקת. אף אחד לא יעשה מאמץ לשבץ אותך אצל מטפל אחר. 4. טיפול כזה, בגלל שלא מותאם להפרעות אכילה ובאם המטפלים שלך שוכנעו ששווה להאריך לך את משך הטיפול, דורש ממך המון מאמצים ורצינות במילוי משימות ועמידה באתגרים שמוצבים לך מעבר לשעות הטיפול. האם את משוכנעת שהפעם כן תשקיעי מאמצים כדי להפתח ולהיות כנה עם המטפלים שלך? אם כן, לכי על זה. אם לא, אל תנסי אפילו כי פשוט תשרפי את עצמך ובפעם הבאה שתפני אליהם, אף אחד לא יתייחס אליך ברצינות. באמת, הדבר הראשון הוא להחליט באמת באמת שאת מוכנה ושההפרעה מפריעה לך. בהצלחה ועדכני מה קורה!

את צודקת בהחלט, הטיפול בקהילה במיוחד בכללית בירושלים אין טיפול ספציפי להפרעות אכילה זה רק דרך הדסה עין כרם במרפאה והם לא מסכימים לקבל אותי לפני אישפוז בתל השומר דווקא, כך שאני קירחת... אני טופלת בקהילה עם פסיכולוגית כמו שאמרת נידפקתי עם פסיכולוגית שאין כימיה ביננו בכלל ואני מושכת את הטיפול על סתם והכל שקר אחד גדול ובגלל זה אני מתוסכלת, שאין לי מענה לצרכים הבסיסים שלי, של מה אני מרגישה וחווה כל יום כל שנייה עם ההפרעה שלי ועם החיים בכלל הכל מסתובב סביב שקר גדול ודיי נמאס לי מזה. טוב שיש לימודים ועבודה שמעסיקים אותי אבל ההפרעת אכילה מעסיקה אותי גם בניהם במחלקה שאני עובדת אני רצה להקיא כמה פעמים וווואלה זה ממש קשה לתפקד ככה, גם בין לימוד ולימוד אני מקיאה וזה לא בשליטה... וזה לא ענין של אישפוז שאני צריכה, זה ענין של חשיבה בראש שצריכה לעשות שינוי, זב לא הגיוני שעל 2 כוסות מים ארוץ להקיא, למה?????

עכשיו המצב הרבה יותר ברור. פשוט נפלת בין הכסאות, כמו הרבה מאוד מקרים של הפרעות אכילה בארץ או בעיות בכלל בירושלים... אם תרצי, אשמח לשתף איתך פעולה כדי לנסות להתקדם ביחד. אבל אם אנחנו עושות דבר כזה, אני חייבת שניצור משהו שלא יזיק לי כי גם אני במצב פגיע