מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה
כמוניהפרעות אכילהתכלס, מה הבעיה??

תכלס, מה הבעיה??

05/04/21 12:22
10 תגובות
מה הבעיה עם לא לאכול? למה כולם כל כך נלחצים? מה הבעיה שאני רוצה להיות רזה יותר, עם זה שבאלי קצת אחרת? אני תקועה בדבר הזה שנים וכל האנשים שקרובים אליי יודעים ואף אחד מעולם לא טרח לעזור לי, אז מה יש להם??
מה הבעיה שאני מחליטה מדי פעם להרים ידיים? וכל פעם מחדש אומרת לעצמי שהפעם אני לא מוותרת לעצמי והולכת עם זה יותר רחוק.
מותר לי. מותר לי. רק די עם הפרצופים של 'אנחנו נורמלים ולך יש בעיה'.

אולי מה שכולם רואים כדבר שלילי הוא לא כזה שלילי? אז מה אם אני לא מאושרת, אפשר לחשוב שהייתי מאושרת לפני. מאז שאני זוכרת את עצמי אני בתוך הדבר הזה, ואף אחד אבל אףףףף אחחחדד לא עשה צעד לעזור לי. לא צריכה יותר עזרה.


מקווה שייאוש לא סותר את התקנון. תודה על הפלטפורמה בכל מקרה.

10 תגובות

bts
05/04/21 13:31
מחזיקה לך אצבעות שתצליחי כן להתגבר ולמצוא את הכוחות לעבור את זה, זה תהליך קשה במיוחד ש' כשעוברים אותו לבד, תנסי לחפש מישהו שאת סומכת עליו ויודעת שהוא יתמוך בך בכל מצב , אני מאוד מזדהה עם החלק שרשמת ל...
מחזיקה לך אצבעות שתצליחי כן להתגבר ולמצוא את הכוחות לעבור את זה, זה תהליך קשה במיוחד ש' כשעוברים אותו לבד, תנסי לחפש מישהו שאת סומכת עליו ויודעת שהוא יתמוך בך בכל מצב ,
אני מאוד מזדהה עם החלק שרשמת למעלה , אני כן מקבלת תמיכה מההורים שלי אבל כנראה זה לא ממש מספיק לי .
אם בא לך לדבר איתי בפרטי , בכיף ,אני מוכנה להיות זאת שתתמוך בך תמיד :heart:
לרצות-או-לא-להיות
05/04/21 20:49
איזו מתוקה את, תודה..! אבל אני באמת פתאום מתחילה לחשוב על זה שזה לא כזה נורא. כבר הייתי במצבים הרבה יותר קיצוניים שאני אפילו לא מתקרבת לשם עכשיו (למרות שכן יש לי רצון לנסות להגיע לשם שוב). תכלס אני ל...
איזו מתוקה את, תודה..!
אבל אני באמת פתאום מתחילה לחשוב על זה שזה לא כזה נורא. כבר הייתי במצבים הרבה יותר קיצוניים שאני אפילו לא מתקרבת לשם עכשיו (למרות שכן יש לי רצון לנסות להגיע לשם שוב). תכלס אני לא סובלת, לא כרגע לפחות, אז למה אנשים נלחצים ומרגישים צורך להתערב לי בארוחות או במראה החיצוני שלי?
אני חושבת שדי השלמתי עם המצב, ואני לא מחפשת מישהו שיעזור לי 'לצאת' ממנו... אין לי בכלל שאיפה לתהליך, אף פעם לא באמת היה לי. נראה לי שאני באמת רק מחפשת מישהו שארגיש בנוח להיות פתוחה איתו בנושא, כי לדבר על דברים שהם חלק כלכך גדול מהחיים שלנו עם מישהו קרוב זה צורך אנושי.
תודה על ההצעה, אולי באמת אשתמש בה:)
Meep
06/04/21 16:31
אהלן, הייתי במצב דומה לשלך. שהירידה היא בור ללא תחתית ושום דבר לא מספק. כששום דבר לא מספק , ממשיכים לרדת ולנקוט בדרכים קיצוניות, עד שנעלמים. אולי הסביבה שלך דואגת שתיעלמי? לדעתי מניסיון אישי כ...
אהלן, הייתי במצב דומה לשלך. שהירידה היא בור ללא תחתית ושום דבר לא מספק.
כששום דבר לא מספק , ממשיכים לרדת ולנקוט בדרכים קיצוניות, עד שנעלמים.
אולי הסביבה שלך דואגת שתיעלמי?

לדעתי מניסיון אישי כדאי לנסות לעשות משהו שונה ממה שעשית עד היום. הייתי בטיפול קוגניטיבי התנהגותי להפרעות אכילה , אחרי זמן מה עזרו לי להבין מה זה הכלי הזה שאני משתמשת בו כדי להשתיק את התחושות שלי .
ואז הבנתי שיש לי עבר שהוביל אותי למקום שאני נמצאת בו .מבחינת הפרעת האכילה אני במקום הרבה יותר יציב , והנפש מדברת הרבה , זה לא קל , במיוחד שהמראה לא נותנת לי תחושת שקט.
נסי לעשות משהו שונה ממה שעשית עד היום.
הטיפול שאני מקבלת מציל לי את החיים.
אני מבינה שהפרעת האכילה שלי היא פצע עמוק שמתחתיו יש המון קרעים של העבר.

נסי לעשות משהו אחר , משהו שנוגד את הראש שלך , נתי לזה זמן ואז תחליטי במה את בוחרת.
לרצות-או-לא-להיות
06/04/21 22:30
היי, תודה על התגובה:) איזה כיף שזה עזר לך ואת מרגישה שזה מציל אותך, זה בטח ממש לא מובן מאליו... אני חושבת שזה כמו הרבה דברים שלמדתי פשוט 'לכבות' אצלי. תחושות, רצונות, כשכל פעם התאכזבתי מדברים שעשי...
היי, תודה על התגובה:)
איזה כיף שזה עזר לך ואת מרגישה שזה מציל אותך, זה בטח ממש לא מובן מאליו...

אני חושבת שזה כמו הרבה דברים שלמדתי פשוט 'לכבות' אצלי. תחושות, רצונות, כשכל פעם התאכזבתי מדברים שעשיתי הכנסתי את עצמי למן מוד כזה של כיבוי עד שהפסקתי לעשות אותם.
זה סוג של להכניס את עצמי לדיכאון מודע כזה, כדי שיירד לי החשק- לאכול, לדבר, להיות בסביבת אנשים במצבים שלא נוחים לי (ואז כמעט בכלל), כדי לא להיפגע.

אז פעם עוד רציתי איכשהו לצאת מזה, אבל תמיד מנעתי מעצמי לבקש עזרה, והמחנכת (המדהימה) שלי אמרה לי שהם יכולים לעזור לי, אני רק צריכה לומר להם איך אני רוצה את העזרה, ושתקתי. ובפנים כל כך רציתי שהיא תבחר בשבילי.
כי אם אני בוחרת בטיפול בעצמי אני הולכת נגד אמא שלי- שטענה שזה שטויות וכולם סתם עושים סצינות, ואם אני רוצה לאכול אני פשוט אוכל.
ופחדתי מהתגובה שלה, שהיא תצעק עליי (אמא שלי מדהימה ותומכת בי, אבל בנושא הזה אין עם מי לדבר ועדיף שלא לפתוח).
אז אם אני לא בוחרת טיפול, זה כי אין לי שום בעיה ואני בסדר לבד. אז השאירו אותי עם זה לבד. כי לא הצלחתי לעזור לעצמי.

הלבד הזה מזה כואב.
היום פשוט אין לי רצון כזה. כי זה ממילא לא יעזור. אז אולי אני לא צריכה את זה, כי אין משהו אחר.

כבר ניסיתי שלוש או ארבע מקומות שונים, ותמיד על ההתחלה נעלמתי, כל כך פחדתי לפתוח את הדבר הזה אז הכחשתי ואמרתי לכולם שאני בריאה באורח פלא והנה אני סבבה כבר.
זה פשוט לא עובד.

אולי עכשיו זה מבלבל גם אותי אם אני לא רוצה או לא יכולה או כואב לי מדי לנסות.
אני פשוט לא יודעת לעזור לעצמי. זה מרגיש לי כמו חולשה שלי. ככ פתטי מצידי, לעזור לעצמי.

אני יודעת שזה לא אמור להיות ככה, אבל המחשבות האלה דבוקות בי שנים.


חחחח וואי וואי איזה מגילות אני כותבת כאן. סליחה על זה
SY
06/04/21 23:31
אני כל כך מזדהה עם התחושות שלך ומה שכתבת אני בדיוק באותו המצב. המצב שלי לא קיצוני אבל עדיין ההורים שלי עושים לי בעיות...
דנה-צינמן-ליטרט
מומחה כמוני
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.
07/04/21 12:25
הי יקרה, לא, ייאוש לא סותר את התקנון, לצערנו הוא חלק טבעי מהדרך הקשה הזאת. הפער הזה בין המסר של הסביבה וההתייחסות השיפוטית לבין היכולת של הסביבה להציע לך עזרה או אפילו להתעקש שתקבלי עזרה, נשמע מאד מתס...
הי יקרה, לא, ייאוש לא סותר את התקנון, לצערנו הוא חלק טבעי מהדרך הקשה הזאת. הפער הזה בין המסר של הסביבה וההתייחסות השיפוטית לבין היכולת של הסביבה להציע לך עזרה או אפילו להתעקש שתקבלי עזרה, נשמע מאד מתסכל וכואב. בהמשך התגובות שלך קראתי שדווקא כן היית כמה פעמים בטיפול, אך היה לך קשה מדי להיפתח. אני מקווה שבכל זאת תצליחי שלא לוותר על הידיעה הזאת שיש בתוכך שזה לא אמור להיות ככה, ושיש שם מעבר ל- 'רצון להיות רזה', ושיש לזה השלכות ומחירים, ושכן מגיע לך, וגם אפשרי, להרגיש אחרת. גם אם עד כה הטיפולים לא צלחו, זה אומר שזה לא יקרה, כל טיפול הוא התחלה חדשה והזדמנות חדשה, אז אני מקווה שתמשיכי לנסות ולא תישארי עם זה לבד.
לרצות-או-לא-להיות
11/04/21 3:20
הי, תודה על התגובה, אני חושבת שיש המון סיבות ללמה אני לא מצליחה עם כל ה'טיפולים' האלה, (הגיוני שרובן מחשבות שווא שלי שאני לא מצליחה להתנער מהן)- כמו התנשאות של הצוות, שיש אנשים אחרים שצריכים את זה יו...
הי, תודה על התגובה,
אני חושבת שיש המון סיבות ללמה אני לא מצליחה עם כל ה'טיפולים' האלה, (הגיוני שרובן מחשבות שווא שלי שאני לא מצליחה להתנער מהן)- כמו התנשאות של הצוות, שיש אנשים אחרים שצריכים את זה יותר ממני ואני מרגישה צומיסטית בין כל האנשים שסובלים באמת, או הפער המטורף הזה בין המקום שאני נמצאת בו לבין הציפיות שלהם לשיתוף פעולה- ברמה מוגזמת ממש אבל ממש (סתם מחוויה אחת שכתבו לי תפריט פשוט מגוחך וקישרו בין המראה החיצוני שלי להתנהגות של חוסר ביטחון), או היחס הזה של כפפת משי וכמה שכל הבנות מסכנות ומילים גבוהות גבוהות בשפה מקצועית, או חוסר היכולת שלהם להבין שיש לי גם ימים טובים ומותר לי לחייך בתוך כל הדבר הזה, ואני לא צריכה להיות כל הזמן בפנים כבויות ועצובות ולדבר על דיכאון. ועוד כמה...
זה לא שהטיפול לא עזר, לא הצלחתי לתת לזה צ'אנס כי זה היה מעבר לרמת ההכלה שלי... אני לא חושבת שזה קשור למשהו שהיה בטיפול (כאילו כן, אבל לא בשיטה ספציפית), אלא שזה משותף לכולם, וזה לא יעבוד לי.
אז נשאר לי להיות עם זה לבד ואו לנסות להתמודד או לתת לעצמי להרים ידיים כשלא באלי אחרת.
בכל אופן, תודה רבה על התגובה, זה באמת עושה טוב לקבל תגובה מהצוות של הפורום.
ירדן718
08/04/21 2:24
שולחת חיבוק קודם כל. אני מאמינה שהמון א.נשים שקוראות את המילים שלך יכולות להזדהות. הבעיה בלא לאכול היא בעיקר המצוקה שנגרמת לך. והתמודדות שלך לא הופכת אותך ל"לא נורמלית". את כותבת אז מה אם את את לא ...
שולחת חיבוק קודם כל. אני מאמינה שהמון א.נשים שקוראות את המילים שלך יכולות להזדהות.
הבעיה בלא לאכול היא בעיקר המצוקה שנגרמת לך. והתמודדות שלך לא הופכת אותך ל"לא נורמלית".
את כותבת אז מה אם את את לא מאושרת? וזה כל כך ביג דיל
גם אם אושר זה לא המטרה, מגיע לך לפחות לא לסבול סתם.
מאחלת לך גם להיות מאושרת, אבל מקווה שלפחות תגיעי להחלטה שלא בא לך לסבול ולהיות שקועה עד הצוואר בחרא הזה.
תהליך, ושינוי, זה דבר קשה.
אם זה היה קל, כבר מזמן לא היית במקום הזה.
קשה, אבל אפשרי.
ולא סתם שינוי, מאחלת לך שינוי שיטיב איתך, ושתקבלי המון חיבוקים מסביב.
לרצות-או-לא-להיות
11/04/21 3:21
היי, התגובה שלך ממש מחממת, תודה על זה.. הלוואי על כולנו להיות מאושרים
ירדן718
11/04/21 3:25
הלוואי❤

מנהלי קהילה

ד
ד"ר איתן גור
מנהל המרכז להפרעות אכילה ומשקל במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, תל השומר.
דנה אברמוביץ
דנה אברמוביץ
דיאטנית קלינית, מטפלת בהפרעות אכילה בילדים ובמבוגרים ובירידה במשקל בגישת ה non diet. תמצאו אותי במרפאה להפרעות אכילה לילדים ונוער במרכז הרפואי שיבא (תל השומר), במרפאה להפרעות אכילה מבוגרים בנתניה ובקליניקה הפרטית באבן יהודה ובתל אביב (החל מאוקטובר 2018). http://www.eatinjoy.com/
ד
ד"ר נועה גור-אריה
עו"ס קלינית, פסיכותרפיסטית, ד"ר בעבודה סוציאלית P.h.D, מטפלת בהפרעות אכילה בנשים ובנערות, ומומחית בפסיכולוגיה של האישה. ראש צוות ומדריכה קלינית במרפאה לבריאות הנפש ברשלצ, בעלת קליניקה פרטית באשדוד. 
ד״ר מיכל בן מאיר
ד״ר מיכל בן מאיר
פסיכולוגית קלינית, עובדת בקליניקה פרטית באזור פרדס חנה-כרכור.  את לימודיי עשיתי בניו יורק, ארה"ב וכשחזרתי ארצה לפני 10 שנים השתלבתי בעבודה במרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם, שם עבדתי במשך שבע שנים.  התמחיתי בהפרעות אכילה דרך כתיבת עבודת הדוקטורט בנושא תקשורת ריגשית באנורקסיה נרבוזה וכמו כן דרך ניסיון קליני עשיר עם נערות ונשים המתמודדות עם הפרעות אכילה.  אני מאמינה שאחד הגורמים החשובים בהתמודדות עם הפרעת אכילה ובתהליך ההחלמה הינו בקשת עזרה ותמיכה, וכיום, כאשר האינטרנט מציע קהילות שונות לתמיכה ניתן לבחור להיעזר וללמוד שאת לא לבד במערכה.  אשמח להציע מנסיוני ולשלוח יד ואוזן קשבת (ווירטואלית) למי שזקוקה. *(הנכתב לעיל הינו בלשון נקבה אך מיועד גם לנערים וגברים כאחד).    
דנה צינמן ליטרט
דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.