שלום לכם , זה שוב אני , למרות שחשבתי שלא אכתוב כאן השנה אלא רק ב1.03.22 בסיכום השנה שחלפה .טעיתי ,
בעת הנחת התפילין שלי בבוקר שישי זיוה הגיחה מאחורי ולחשה לי שהיא הולכת לקפה עם חברה , הנחתי ידי על ראשה כנהוג בעדות שלנו ובירכתי אותה , זיוה ראה את דף התפילה הפרטית שלי שאני נושא כל בוקר לאחר הטקס הרישמי ,הדפסתי את הדף והוספתי בכתב יד ליד שמה ברכה אישית ,
נחזור לסיבה שאני כותב כאן שוב , האמת ניתנה כדי שנאמר אותה זיוה שלי חזרה לעשן בשל משבר עם הילדה ( גיל ההתבגרות על כל צורותיו ) ,
במשבר הזה הייתי לצד זיוה , שוחחנו בינינו לפני שלקחנו את הילדה לשיחה משמעותית ונדמה לי שצלחנו את המשבר הזה מבלי שזיוה תבחר בסיגריה כפיתרון , ניסיתי בדרך הומור לשחרר מזיוה חיוך קל כאשר ראיתי משיכת מזומן בחשבון הבנק ... ( היא לא צחקה )
אך שמתי לב לשינוי בהתנהגות קצת מרוחקת , נכנסת הבייתה ורצה להתקלח ולצחצח שיניים כחלק מנוהל קורונה שהנהגנו בבית בימים הקשים של המגפה , גם ביני לבינה חשתי במרחק קטן שהיא תפסה , לא ייחסתי לזה חשיבות רבה , הבנתי שזה כנראה בגלל המשבר עם הילדה ועוד ימי עבודה לחוצים שלה ושלי ,
אתמול בשעות הצהרים המאוחרות שמצאנו לנו זמן לנוח רק אני והיא מול הטלוויזה , הסתכלתי לה בעיניים ושאלתי ישירות חזרת לעשן ?
כאשר דמעות ניקוות בעינייה היפות היא אמרה לי תבין עבר עלי שבוע קשה מאוד ... היא המשיכה לדבר כן אני יודעת שזה לא פיתרון אך אני בורחת לשם לא יודעת למה ? אני יודעת הכול אבל עדיין בוחרת בה כפיתרון .
אמרתי לה ביום שתייחסי ליום שאת מפסיקה כלידה מחדש , ביום שתביני שהיא לא הפיתרון אלא הסיגריה עושה לך בעיות אחרות של בריאות , כסף ומרחיקה אותך ממני וייתכן ואף הילדים ילמדו ממך שאפשר לעשן ואני בזהירות רבה אומר שייתכן והילדה הגדולה 15 פלוס כבר התחילה לעשות צעדים בעולם הזה וליבי דואב על כך מאוד .ואין לי איך למנוע זאת. ראיתי כבר בתיק שלה מאייד וחומר אידוי.
ניסיתי לדבר עם המתבגרת והיא טענה שהיא לא מעשנת ואם היא כן האחרון שהיא תפנה אליו זה אני מאחר והיא רואה איך אני מגיב לזיוה .
אמרתי לה סיגריה שתדליקי עכשיו בגיל 15לא תצליחי לכבות בגיל 43 . ליבי דואב מאוד .
נכשלתי מול זיוה , ניכשלתי מול הילדה .
אמשיך ואומר שהיו כמה דקות של שקט מוחלט ואני פתחתי את פי ושאלתי אותה זוכרת הבוקר שהסתכלת עלי בתפילה , ראית מה כתוב בדף ?
לא הצלחתי להבין מה כתבת בכתב יד
אז ככה כתוב שם " תן לה את הבינה , הדעת והכוח להיגמל לתמיד .
לילדה אני מוסיף "תן לה את הבינה, הדעת והכוח לא להתחיל בכלל .
זהו זיוה שלי אני לא אומר כלום , הבנתי הפנמתי הכול אני יודע , כל הצעדים שעשינו בחיים כל התיאום ציפיות שהיה לנו .
אני אומר לך שאת זה אני רוצה . אני לא רוצה את הסיגריה ביני לבינך , זה מרחיק אותי ממך מצטער .
אני יודעת אהובי , אני יודעת הכול , אמרתי לה אני לא רוצה להמשיך לדבר על זה , לא רוצה ליצור אצלך אנטי , לא רוצה להגיע לצעקות או למלחמות .
2-3 ביום שפשוט לא עוזבות את זיוה שלי ,
לפני כחודשיים זיוה ואמא שלה הלכו לאברהמסון לצורך גמילה מסוכר ופחמימות , אמרתי להן אני גם אצטרף לזה אבל אני לא צריך את הסדנה או ההיפנוזה , אצלי אני יודע הכול בראש,
ואכן הפסקנו ביחד עם הקמח לבן וסוכרים ורואים תוצאות השלנו כמה ק"ג ממשקל גופנו , ואני בראש שלי מתייחס לזה כמו אל סיגריות לא נוגע ותאמת יש לי דחף מסויים לאכול איזה מאפה שזיוה שלי אופה בחסד עליון ,עושה לאורחים או לילדים ואני לא נוגע , אומר לעצמי זה סיגריה נגעת נסעת שלא תעיז ורק זיוה יודעת כמה אני מכור ללחם ומאפים .
אז אמרתי לה בחצי חיוך לאחר שהיא אמרה שהיא יותר לא מוציאה כסף על גמילות , אמרתי לה לכי לחיזוק על הגלוטן ושניה לפני תגידי למטפל תעשה טובה תעשה לי על הסיגריות .אולי נחסוך קצת כסף על כך .
ואז דפיקה בדלת של המשפחה , זיוה ביקשה שאשים את המסיכה ונמשיך לדבר אחר כך ,
שמתי את המסיכה והסרתי אותה הבוקר , כאשר אני כותב כאן .
נראה שאין פיתרון נראה לעין , זויה אמרה אני לא רוצה להבטיח כלום אני רוצה לא לעשן יותר ,
הלוואי ואתבדה , אך נראה זיוה שלי רואה בסיגריה בריחה , מצג שווא של פיתרונות קסם שאני לא יכול לתת לה תחליפים כאן , לפעמיים אני מצטער שפתחתי בקרב הזה , לא צפיתי שאחרי 13 שנה עוד אתעסק בכך .
צר לי שזיוה שלי לא רואה את הדברים אולי טיפה אחרת , אולי אם לא הייתה נכנעת לפולס החשמלי הזה , ייתכן ו היייתה מתגברת על כך, נשאיר זאת כאקסיומה .
שהרי ביודעין היא הלכה קנתה קופסה ביודעין היא הלכה ועישנה ואז עוד אחת ועוד אחת ומשבר עם הילדה לא נפתר , הוא ייפתר בדרך אחרת , לא עם סיגריה וזיוה יודעת זאת , כך גם המצב הכלכלי ... ואל משנה כמה סיגריות היא מעשנת לאחר שהיא רואה את המינוס , המינוס לא נעלם , רק גדל .
ואני אמשיך לשים את המסיכה ולחזור לימים עברו שחשבתי ל תומי שחלפו מהעולם שזיוה עישנה ואני עשיתי את עצמי כאילו לא יודע .
משהו בי נסדק , נשבר מהקרב הזה, לא האמנתי ואני עדיין לא מאמין שזה כזה קרב ארוך ממש ארוך ומתיש .אחרי אלן קאר שהיא הלכה לפני 3 שנים בדיוק. חשבתי לתומי שיש לנו שקט של כמה שנים טובות ,בחלומות הכי שחורים לא חשבתי שזיוה תמיד ככה בעישון במשך ה3 שנים האחרונות
היום לה הרבה ימי הצלחה אך כל פעם שהיא חוזרת לעשן נמחק הכול והיא בסתר ליבה לא רוצה להפסיק כדי לא ליפול שוב.
אני זועק בתוכי אישתך מעשנת ותתמודד עם זה. זהו .
נקודה סוף פסוק.
אין לי מילים יותר לומר כי אמרתי הכול.
אין לי מעשים לעשות כי עשיתי הכול.
חבל , חבל מאוד שהתחלתי בקרב הזה .
בתיקווה לבשורות טובות יותר וימים טובים.
תודה לכם על ההקשבה .