מותשת, פשוט מותשת ב30 שנות מלחמה מול המפלצת הזאת שהורסת כך חלקה טובה בי.
ברגעים בהם הכי קשה לי ההפרעה עולה בי ומציפה את הנפש. היא גורמת לבריחה על ידי המחשבות הטורדניות, החרדות והאובססיות וסימני השאלה..
החרדה שלי היא סוג של היפוכונדריה, חוששת מחלות םיסיות אבל בעיקר מאובדן השפיות.
חלק מההפרעה באה לידי ביטוי בספק תמידי לגבי השפיות שלי , לחרדות שהובילו לעיתים לדי פרסונליזציה ולמצבים בהם יש לי מילים ומשפטים שקופצים לתודעה וגןרמים לי לספק תמידי לגבי השפיות שלי..פשוט בזמן שבו הראש שלי חושב על משהו קופץ לי מש9ט או מילה לצודעה משום מקום..פעם הייתי מתעלמת והיום אני חוקרת למה הראש שלי הפיק את המשפט/מילה האילו.. הפסיכיאטר שלי טוען שמדובר בסט מחשבות מאחורי המחשבות שלי ובסוף של אובססיה, אני מתמודדת עם התופעה הזאת 30 שנים עם רימיסיות יפות ואז ביום בהיר אחד הקטן שלי אןבחן כאוטיסט ואני התפרקתי..
מותשת מ30 שנים של מלחמה יומית, שלושה פסיכיאוריים, פסיכולוגית צמודה, שני סבבי סיביטי ובכל פעם שיש משהו בחיים שלי שיוצא משליטה כך גם אני עם ההפרעה... 
האם קיימת קבוצת תמיכה למתמודדים עם ההפרעה בזום? או פרונטאלית? איך להתמודד עם המצב הזה??