מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

הכל שבור

דקלה6

דקלה6

מנהל קבוצה
22/08/23 6:58
2 תגובות

מנסה לחשוב שאני בתהליך של השלמה..

הם לא היו שם אף פעם, ההפך- רק הזיקו, התעללו

שחתו אותי עד דק..

הם לא בשבילי היום..

ולא יהיו בעתיד..

מנסה לקבור אותם בחיים..

האבל, הכאב לא מרפה..

הבדידות

חוסר טעם בכלום

רק לא לחשוב.. 

להיות עסוקה כל היום, 

לרוץ ממשימה למשימה

מותשת..

ולא ישנה בכלל..

ואם הם לא פה? 

מה יהיה? בשביל מה הכל??

התרגלתי לחיות עם התקווה.. בשביל לקבל מהם משהו..

מתחילה להבין שאין סיכוי..

אז אין בשביל מה להמשיך...


תגובות

דני-שלום
22/08/23 13:02

היי דקלה, אני מאוד מתחבר למה שאת כותבת, אני בעצמי חיוויתי אין ספור מניפולציות שונות בעיקר מצד אמא שלי לאורך החיים, כל דבר אשר היה קורה בינינו או בחייה האישיים היו אשמתי, לא היה לי רגע של נחת בבית שבו גדלתי, הרגשתי זר במקום שבו הייתי צריך להרגיש מוגן ושייך והרגשתי לבד בתוך המשפחה שהייתי שייך אליה.

ההבנה שהם לא היו שם בשבילך בעבר וגם לא יהיו בעתיד בעיני היא צעד בכיוון הנכון, לאנשים קשה להשתנות ובעיקר עם חלוף השנים אם אין מאמץ לשינוי זה לא משהו שיגיע מתוך עצמו וכאן לפני דעתי נכנס החלק שלך שאני גם רואה אותו במילים שלך, החלק שבו את לוקחת על עצמך את הניתוק או את השבירה של הקשר, אני חושב שתמיד יש סיבה להמשיך בחיים, תמיד יש משהו שמספיק אוהבים או מספיק רוצים לעשות שאפשר למענו להתקדם קדימה ולהמשיך לשאוף ולהתפתח, אני רואה את הכאב העמוק במילים שלך אבל המילים האלה עדיין כאן מסיבה מסוימית, יש כאן עדיין חלק שנלחם ורוצה שישמעו אותו ויתנו לו מקום וזה מגיע לך לא פחות מאף אדם אחר, אני חושב שזה נהדר שאת מבינה שהישועה לא תגיע מהצד שלהם כי הם איכזבו אותך קשות, כואב שאנשים מאכזבים בחיים אבל על כמה וכמה כשזה מגיע מהצד של ההורים והמשפחה, זה בעיני באמת להרגיש לבד.

אני יכול רק להמליץ לנסות למצוא דרך חדשה, דרך שלא תלויה באנשים שנראה שאת כבר יודעת שרק יאכזבו, לנסות לעטוף את עצמך באנשים שאת יודעת שאת האהבה שאת נותנת להם את גם תקבלי בחזרה, משפחה לא חייבת להיות רק קשר דם, תחושה של משפחה מגיעה מתוך התחושות האישיות שלנו שאנחנו שייכים, שיש לנו מקום, שמכבדים מעריכים ואוהבים אותנו וזה משהו שאפשר להשיג עם כל אחד שמוכן לראות אותך באמת או מתוך קבוצה שמוכנה להכיל ולחבק אותך כי בסופו של דבר את לא אשמה בחסרונות של הורייך והם לא צריכים להיות אלה שמגדירים איך החיים שלך נראים.

אני אישית התנתקתי מהקשר עם אמא שלי מלפני שנתיים, זה היה תהליך של שלבים שקרה לאורך תקופה וכיום אני נמצא במקום שאף אחד לא יכול לשבשב לי את החיים חוץ מעצמי כמובן, אני תלוי בי ובבחירות שאני עושה ואת תחושת האהבה והקבלה שכל כך היו חסרים לי בחיים אני שואב מהחברים ומקבוצות שליהם אני מרגיש שייך.

אני מקווה שמשהו במילים שלי מדבר אלייך וכמובן מקווה שלא תרימי ידיים, תמיד יש סיכוי ומה שחשוב לדעת שהסיכוי הזה לא חייב להיות קשור למי שמחזיק אותך למטה ודוחף אותך למקומות האפלים האלה, משפחה היא אומנם חשובה אבל משפחה היא בהחלט לא הכל, את באה בראש ובראשונה של החיים שלך...

דקלה6
מנהל קבוצה
בת כמעט 40 נשואה +3
07/09/23 9:23

כתבת חזק ונכון.. מתחברת לגמרי..

מנסה לעשות את הניתוק.. וזה כואב עד כמעט בלתי אפשרי..

ובגלל החוויות האלו, של קשרים כ"כ לא הוגנים- קשה לי ליצור קשר ואהבה עם אנשים אחרים.. 

נשואה+ ילדים ועדיין חווה את מה שכתבת... כל הזמן..

לא שייכת, לא ראויה..