חזרה לאהבה ישנה
היום האזנתי שוב לאלבום Tales from the Thousand Lakes של Amorphis. כששמעתי אותו לראשונה לפני שנים לא הבנתי מה רצו ממני, התאכזבתי. בזמנו נודע לי שמדובר ביצירת אבן דרך של הפולק מטאל. והחשבתי עצמי למעריצה צנועה של הויקינגים והקלטים והפגנים. אז הייתי חייבת לראות על מה כל הרעש. והרי הייתי רגילה למוזיקה בז'אנר - מהירה, אפית, נשגבת. אך הוא לקח את הזמן, להצמיח אטמוספרת ערפל, לספר סיפור אפל, לרקום מחדש את המיתוס העתיק. לא הבנתי את זה, והמשכתי הלאה, ליצירה הבאה.
עברה תקופה, שלטונות התחלפו, טעם האצולה המסורתית דעך. ועם הרוחות החדשות נתתי לו הקשבה נוספת. והפעם שקעתי באותם אגמים חשוכים, חסרי תחתית, נטולי סוף. מאז כל שיבה אליו אני מגלה כמה עמוקים הם המים, כמה רחבים.
***
מדובר באלבום מ1994, תקופה שהמטאל המלודי בקושי לבש צורה. וזה אחד ממבשריו המוקדמים, שלעיתים נשכח בצילם של אלו הבאו אחריו (כמו The Jester Race של In Flames שהגיח ב1996). סגנונו משלב דת' ודום ופולק, רוב מילותיו לקוחות מהקאלוואלה - האפוס הפיני הנודע (לכאורה). ולהם המוזיקה מעניקה פרשנות מיוחדת.
***
והתהייה שלי בעצם, האם יש לכם יצירות כאלה, אלבומים או שירים, אליהם אתם שבים מדי פעם אחר זמן רב ונזכרים כמה אהבתם אותם לפני. אלו שאינם מעלים חלודה אלא רק משתבחים עם השנים? אשמח לשמוע.
יאיר - ערן
הנה קלאסיקה מ-73 שבחיים לא יימאס לי ממנה. לטעמי זה שיר הפרוג-רוק הכי טוב שיש ( דעתי האישית ).
שנים לא שמעתי לזה אבל אם יש שיר שמעלה בי נוסטלגיה מבלי להימאס הרי זו היצירה הזו
gnirednoW
האמת אני מכירה אותה, יצא לי להקשיב לאלבום הזה פעמיים או שלוש עד כה. ובכללי לאחרונה האזנתי ליותר פרוג רוק... עדיין מנסה "לתפוס" את זה. הצלילים לרוב רחוקים ממני, הקומפוזיציות מבלבלות לעיתים. כן מתקרבת לז'אנר באיטיות - כי שמעתי יחסית הרבה פרוג מטאל בחודשים שחלפו. וגם אליו לקח לי הרבה זמן להתרגל. אבל מקווה שבסוף אלמד להעריך יותר. במיוחד רוצה לאהוב הרבה יותר את בחצר מלך הארגמן.
יאיר - ערן
הנה בשבילך ... דווקא לא המאלבום הקלאסי הראשון אלא מזה שאני הכי אוהב
gnirednoW
ואוו, היו קטעים שממש אהבתי! זה מרגש. קשה לי להסביר את זה. מאוד מופתעת כי לרוב אני לא מצליחה להבין כל כך. ודווקא כאן מעין נשאבתי פנימה. עדיין מעכלת, כי זה שיר ארוך למדי וגם מורכב. אז שומעת שוב, ושוב. וגם אחזור אליו. בכללי, לפי מה שנודע לי עוד קודם האלבום Red הוא מ"הכבדים" יותר (מבחינת צליל) של מלך הארגמן. כך שבאמת קיוויתי שאצליח להתחבר אליו. מה שיהיה צעד משמעותי לתוך פרוג רוק. כי אני כן שמה לב שאחרי שאני מאזינה לז'אנרים או סגנונות מסוימים למשך הרבה זמן אז חלקם מתחילים לדבר בשפה מוכרת. אבל אני צריכה משענת לקפוץ ממנה, אחת טובה... כמו זו! אז תודה ששיתפת. לבדי הייתי ניגשת לאלבום רק עוד המון זמן או משהו כנראה. כי תמיד קצת מפחדת להתאכזב כשיש ציפיות. ובמיוחד מלך הארגמן אני רוצה לאהוב ועם החצר שלו פחות הלך לי בינתיים (ולה כבר הקשבתי כתריסר פעם, יתכן). אבל אולי אוהב את Red שזה מעולה... בסוף אוהבים מה שאוהבים.