שלום לך:

כ"כ כואב שאשתך, אהובת לבך מתמודדת עם מחלה קשה. ובעצם לא רק היא מתמודדת- שניכם מתמודדים. מהיכרותי הרבה את תחום האונקולוגיה למדתי כי התמודדות עם מחלת הסרטן היא אף פעם לא של החולה לבד. ולמה אתה מרגיש רגשות אשמה? כשאתה אתה בלופ של הטיפולים? כשאתה לא מצליח להיות זמין לכולם ואפילו לא לעצמך? אשתך חולה, אבל שניכם סובלים והחיים של שניכם התהפכו.  רגשות אשמה הם מחד טבעיים במצבים אלו, אולם מהר מאוד חשוב להבין כי הם הרסניים ולא מאפשרים לך לדאוג גם לעצמך ולרווחה שלך.

חשוב מאוד להיעזר בתקופה קשה זאת- גם ברמה האינסטרומנטלית (מידע על זכויות ושירותים של חולי סרטן ומשפחותיהם) וגם ברמה הרגשית- לשתף, לחלוק את הכאב עם מישהו קרוב. האם יש לכם גורמי תמיכה נוספים או שרק אתה מתלווה אליה לטיפולים? גם אם אתה התומך העיקר חשוב מאוד להיעזר בתומכים נוספים על מנת לאפשר לך להתאוורר מידי פעם ולעשות דברים שהם מחוץ לבית החולים ולא להרגיש אשמה על זה, זה בריא לך וגם לה ויאפשר לך לתמוך בה לאורך זמן.

מזמינה אותך להמשיך לשתף ולהתייעץ,

ורד