בן 55, שנה וחצי אחרי צנתור עורק כליה ימנית (היצירות חד צדדית). לצערי, רסטנוזיס בתוך הסטנט. לגבי ל.ד, תרופתית עם חצי כדור דופלקס 80\5, ל.ד ל א ח ר ו נ ה יורד יותר מידיי ל 105\95 סיסטולי ו- 65\55 דיאסטולי, עם חולשה, סחרחורות ועייפות. שללתי ל.ד תנוחתי. ניסיתי חודש בלי חצי כדור, והולטר ל.ד הראה 85\145 ממוצע יום ולילה. 

כרגע, מנסה שוב בלי טיפול תרופתי ורואה 80\125, אך מניח שנוכח זמן מחצית חיים ארוך של תרופת האלמו בגופי, רק בעוד 10 ימים ל.ד יתאזן שוב, כנראה לרמה הגבוה של 145\85. אומנם יש ניסים, ולוואי וזה המקרה, אבל לא מאמין שההיצירות בתוך הסטנט (רסטנוזיס) נעלמה מעתמה כאילו לא היתה, ולכן ל.ד ירד כל כך עם חצי כדור דופלקס. 

מחר עושה אקו לב במאמץ כדי לשלול דלף מהמסתם האורטלי שיכול להסביר את לחץ הדם הדיאסטולי הנמוך, שאינו טיפוסי לגיל שלי, וודאי עם הפער בינו לבין הסיסטולי ללא טיפול תרופתי יכול להגיע גם ל 50 או 60 שזה ממש מוזר.

מאיר ואני גם סובל מפלפיטציות, בייחוד בתקופה האחרונה, וייתכן שכדור טלפסט שאני נוטל לאורטיקריה רק החמיר אותן, אולי בכלל כדאי לי כדור קרדילוק או רחר מאותה משפחה שגם עוזר לפלפיטציות וגם מוריד ל.ד באופן עקיף, ואז אתפוס 2 כדורים, סליחה, ציפורים במכה אחת. 

אז איך ממשיכים מכאן בדגש תוך שמירה על איברי מטרה הכי טוב מבלי לפגוע באיכות חיי - עם טיפול תרופתי או בלי, או אולי להחליף טיפול לטריטייס, או אלמו או וקטור לבד, לא יודע מה לעשות?

אשמח להכוונה