"לא אגיע היום, חברים.תלכו בלעדיי."
"אתה בטוח? יש עוד זמן עד הערב..נחכה לך בכל מקרה."
"זה בסדר..רק רוצה להיות קצת לבד."
"טוב, נתראה"
"..."
הוא ישב בבית באותו יום.בהה בכלום במשך שעות.קם להדליק את האור ונפל.זחל לפינת החדר.התקפל וצרח.
שמע את השקט שעוטף אותו יחד עם רגשות שלא יכול להביע או להבין, והחליט להתקשר לאותם חברים.
"היא גם איתכם?"
"היא תגיע מאוחר יותר,אבל.."
ניתק.

הייתי בטוח שאלו הם האנשים מאחוריי "ז'אנר הרפאים" הזה.
מעט מאוד להקות, אלבומים של כמה שירים בודדים באיכות של הקלטות מרתף ונגנים חובבים שעושים לעיתים "טעויות".

לא יכולתי להפסיק להשוות אתה המוסיקה הזאת ל-DSBM.
למעשה, אין ביניהם שום הבדל למעט ההרמוניה שיותר "קודרת" וממהרת להיות מינורית ב-DSBM.
אני ממש יכול לדמיין אדם ששחווה סערת רגשות, חווה את השקט שאחרי הסערה,
עושה טעויות(דבר שמתבטא גם בנגינה "לא אידיאלית") ומנסה להבין את המתרחש סביבו.
לפעמים השירים מתחילים מהסערה, אחרים מהשקט וכו'.
הדינמיקה הזאת גם מבדילה מ-DSBM. ממש כמו לצפות בסופר שמופתע(וסוער) מהמתרחש בסיפורים שלו.
סופר "שכותב DSBM" כבר יודע בדיוק מה הולך לקרות. הוא לגמרי רגוע. נשאר לו רק לכתוב את רעיונותיו.
דבר לא יפתיע כבר.

והדבר החשוב ביותר - כנות.
הטעויות הן לא טעויות. מה שאני מצליח לעשות - הנכון בשבילי.
ההקלטות במרתף הן לא באיכות גרוע. הן באיכות היחידה שיכולתי להקליט.
השירים בודדים כי אף פעם לא הייתה לי מטרה לעמוד ברף 12 השירים לאלבום.
המילים של השירים - כל מה שאני מרגיש עכשיו. עוד מעט זה יגמר. 

https://www.youtube.com/watch?v=U8nngK_3MCw

https://www.youtube.com/watch?v=SDncEJStNgg

https://www.youtube.com/watch?v=CYRMB2DT24M

https://www.youtube.com/watch?v=ZsOwQiA2Ss4

https://www.youtube.com/watch?v=7t2YFVg80fY
https://www.youtube.com/watch?v=YTvMT4QtbmU
https://www.youtube.com/watch?v=GzW0nwuV5EE
https://www.youtube.com/watch?v=8az_KUGCqTI

https://www.youtube.com/watch?v=HQCdSR5Q_tE

https://www.youtube.com/watch?v=JYruMChQ9ls

https://www.youtube.com/watch?v=am7ZCwfoR_4