טרנט רזנור.

אלקטרוני, אינדוסטריאלי, אמביינטי.. אבל לפעמים גם מחוסר כוחות.. מינימליסטי בעצם.

תמיד הרגשתי סלידה מהסאונד האלקטרוני. כל כך "רובוטי".. כל כך מדויק.. כל כך לא אנושי..

ועם זאת, לא הצלחתי להתעלם ממנו.. כאילו כל פעם שניסיתי להסתובב ולהמשיך, משהו היה תופס אותי.
טרנט רזנור.
אישיות "שבירה", אינטימית, כנה, אקספרמנטלית, קונספטואלית.. לפעמים וולגרית.. אולי היא חלק מהכנות.. פחות חשוב.

איפשהו בין כל הכאוס שיוצרת האישיות הזאת, הצלחתי למצוא את עצמי.. או יותר נכון, שארדים של תהיות שאי אפשר להתמודד איתם.. אז נשאר רק להתעלם מהם.

עצם העובדה שהוא נושא את אותם השארדים, אותם החלקים שמגיעים לרזוננס עם מחשבות שהייתי בטוח שלא מעסיקות את הסביבה.. סביבה שנראית כמו תיאטרון בובות שרק מציגה פארודיות של עצמה.. זאת כבר חשיבות שאני בוחר לתת. היא לא מייצגת שום דבר.

למצוא את כל השארדים? מענייין איך נראית הצורה השלמה שלהם..ולמה אני כל כך בטוח שכל שארד הוא לא שלם בפני עצמו?

הכל פשוט יותר.