מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

הפרעות אכילה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר איתן גור
מנהל המרכז להפרעות אכילה ומשקל במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, תל השומר.
דנה צינמן ליטרט
דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.
מורן וילנר סקאל
מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית. בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר. בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי. כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/ אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה. לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!
אפרת וייס שורץ
אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים. בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב. דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.
כמוניהפרעות אכילהחדשותאני מי שאני חושבת שאנשים חושבים שאני

אני מי שאני חושבת שאנשים חושבים שאני

מחקר: דימוי הגוף של נשים מבוסס יותר על הדעות של אנשים אחרים מאשר על משקל הגוף הממשי שלהן


אם נשים רוצות להתנהג לגופן טוב הן קודם כל צריכות לאהוב אותו (צילום: (panthermedia
אם נשים רוצות להתנהג לגופן טוב הן קודם כל צריכות לאהוב אותו (צילום: (panthermedia

 

מסת הגוף (BMI) קשורה רק באופן עקיף לאופן בו נשים מעריכות את הגוף שלהן. ההשפעה החזקה ביותר על ההערכה העצמית היא בהתאם למה שהנשים מאמינות על האופן בו אנשים משמעותיים רואים את הגוף שלהן. כך עולה ממחקר חדש שנערך באוניברסיטת אוהיו שבארה"ב.

 

ככל שנשים יכולות יותר להתמקד בתפקוד הפנימי של הגוף – כיצד גופן מתפקד ומרגיש, במקום כיצד הן נראות לאחרים, ככה הן מעריכות יותר את גופן. ככל שאישה מעריכה יותר את הגוף שלה, כך היא מסוגלת יותר לאכילה אינטואיטיבית- אכילה בתגובה לתחושה פיזית של רעב ושובע, במקום אכילה רגשית או אכילה רק בגלל שיש אוכל בסביבה. לנשים אלה יש דימוי גוף בריא וחיובי והן אוכלות לפי הצורך ולא על פי תכתיבי החברה.

 

מחקרים קודמים העלו כי 50% מהנשים מעריכות את הגוף שלהן. מטרת המחקר הנוכחי היא לבדוק כיצד הנשים מגיעות לסיפוק ושביעות רצון לגבי גופן, וכיצד הן נמנעות ממלכודות אשר עשויות להפריע לחשיבה חיובית כזאת.

 

החוקרים אומרים שבסופו של דבר זה עניין של כבוד. כלומר, אם נשים רוצות להתנהג לגופן טוב (למשל באמצעות תזונה נכונה, פעילות גופנית והקפדה על בדיקות רפואיות) הן קודם כל צריכות לאהוב את הגוף.

 

המחקר שפורסם בכתב העת Journal of Counseling Psychology מראה שלמעשה אנחנו מחפשים את הקבלה אצל אחרים בכדי לקבוע אם אנחנו מעריכים בעצמנו את הגוף שלנו. זה לא המשקל, אלא האם אחרים ברשת החברתית שלנו מעריכים אותנו. מכאן נובע שאנשים צריכים להיות פחות שיפוטיים וביקורתיים לאחרים.

 

800 משתתפות המחקר חולקו לשלוש קבוצות גיל: 18-25, 26-39, 40-65. הן נשאלו לגבי האופן בו הן תופסות את התמיכה החברתית שלהן בקשרים חברתיים שונים, אם הן מאמינות שאנשים קרובים והחברה בכלל מקבלים את הגוף שלהן, האם הן מתמקדות בתפקודי הגוף או במראה החיצוני, כיצד הן מרגישות כלפי גופן והאם הן אוכלות אכילה אינטואיטיבית.

 

החוקרים מצאו שעל פי רוב, הדרך להערכת הגוף ולאכילה אינטואיטיבית היא זהה בכל קבוצות הגיל: נשים שחושבות שיש להן תמיכה חברתית חזקה חושבות גם שאחרים מקבלים את גופן. תפיסה זאת מחזקת אותן להיות פחות מוטרדות ממראה חיצוני ויותר עסוקות בתפקודי הגוף. זה בתורו מעודד הערכה שלהן את גופן ואכילה בריאה.

 

עוד מצאו החוקרים כי מדד ה- BMI לבדו לא היה קשור ישירות לאופן בו נשים חשו כלפי גופן. הקשר בין ה- BMI לבין תפיסת הגוף מתווך על-ידי האופן בו אנו חשים שאחרים מקבלים את הגוף שלנו. כלומר, נשים במשקל גבוה יכולות להיות בעלות דימוי גוף חיובי אם הן לא חשות שאחרים משמעותיים מנסים לשנות את מראה גופן אלא מקבלים אותן כמו שהן. ולהפך- לנשים עם BMI נמוך יכול להיות דימוי גוף שלילי אם הן חשות שאנשים משמעותיים להן לא מקבלים אותן.

 

ה-  BMI כן השפיע על דפוסי אכילה בגילאי 26-65. בקרב קבוצת גיל זו, נשים עם BMI גבוה אכלו פחות על פי סימנים של רעב ושובע. בקרב הצעירות לא היה קשר בין BMI לאכילה אינטואיטיבית.

 

החוקרים מסבירים כי ייתכן שנשים במשקל גבוה חשות לחץ מהסביבה להוריד במשקל והן עושות דיאטה שמרחיקה אותן מתשומת לב לרמזים פנימיים כאלה. עם הזמן נשים אלה מאבדות את האמון בתחושות הגוף- כולל תחושות של רעב ושובע.

 

נשים בגילאי 26-39 נטו יותר מנשים אחרות להגיע להערכת הגוף בהתבסס על תפקוד הגוף בהשוואה למראה. החוקרים מאמינים שזה קשור לעובדה שנשים אלה נמצאות בגיל של הריון ולידה וזה גורם להן להעריך את תפקודי הגוף יותר.

 

החוקרים מסכמים ואומרים כי ניסיון של הסביבה לעודד אדם לעשות דיאטה לעיתים קרובות משיג תוצאות שליליות, כי במצב כזה האדם מתמקד באכילה לפי קלוריות או לפי גודל מנה – סימנים חיצוניים – ולא במה שהגוף שלו באמת צריך –אכילה על פי רמזים פנימיים.

 

עוד הם אומרים כי לדעה של אחרים יש השפעה על דימוי הגוף, וצריך כחברה להפסיק לשפוט אנשים בהתבסס על מראה ומשקל. לכן, השלכה יישומית אחת של המחקר היא שיש לחנך הורים, משפחה, חברים ואת התקשורת לגבי החשיבות שבקבלת הגוף של האחר והפסקת הביקורת והשיפוטיות בנושא.

 

 

תרגמה וערכה: מיכל אפק

 

לפרטים נוספים באתר אוניברסיטת אוהיו