מחקר חדש שנערך באוניברסיטת אוהיו הראה כי תרופה אוראלית ניסיונית שניתנה לעכברים עם פגיעה בחוט השדרה הגנה על תאי העצב שלהם ושיפרה את התנועה בגפיים.

במחקר הנוכחי נבדקה היכולת של התרופה החדשה למנוע מוות של תאים הנקראים אוליגודנדרוציטים. תאים אלה מגנים על האקסונים (סיבי עצב המעבירים פולסים חשמליים לתאי עצב אחרים) על ידי עטיפתם בחומר מבודד המכונה מיאלין. בנוסף לעובדה שמיאלין מבודד את האקסון, הוא גם מאפשר העברה מהירה של האותות בין תאי עצב.

התרופה שומרת על האוליגודנדרוציטים על-ידי מניעת הפעלה של חלבון הנקרא p75. מחקרים קודמים שערכו החוקרים גילו ש-p75 קשור למוות של תאים מיוחדים אלה לאחר פגיעה בחוט השדרה. כשהם מתים, האקסונים בהם תמכו מתנוונים ומתים.

לדברי החוקרים, ידוע כי אוליגודנדרוציטים ממשיכים למות במשך תקופה ארוכה לאחר פציעה. התרופה מבוססת על העיקרון לפיו היכולת לבלום מוות של תאים אלה, עשוי למנוע ניוון מתמשך של האקסונים.

התרופה הניסיונית LM11A-31 פותחה על ידי החוקרים יחד עם נוירולוגים מאוניברסיטת סטנפורד עם יעד ספציפי – החלבון p75, כטיפול פוטנציאלי עבור פגיעה בחוט השדרה.

במחקר הנוכחי שפורסם בכתב העת The Journal of Neuroscience, החוקרים נתנו שלושה מינונים שונים של LM11A-31 דרך הפה או פלצבו, לקבוצות שונות של עכברים עם פגיעות חוט שדרה הדומות לאלה הנוצרות בבני אדם. התרופה ניתנה לעכברים החל מארבע שעות לאחר הפציעה ולאחר מכן פעמיים ביום במשך 42 יום.

התרופה עברה ביעילות את מחסום הדם-מוח, לא העצימה את תחושת הכאב ולא נצפו תופעות לוואי רעילות בבעלי החיים.

אפקטיביות הטיפול נבחנה בשיפור תנועת הגפיים ומניעת אובדן המיאלין. ניתוח התוצאות הראה כי כמות המיאלין שניצל הייתה תלויה במינון התרופה, כאשר למינון הגבוה ביותר הייתה ההשפעה הגדולה ביותר.

פגיעת חוט השדרה גרמה לאובדן של כ-75 אחוז מהאקסונים באזור הפגיעה בקבוצת הפלצבו. אובדן זה צומצם בחצי במתן המינון הגבוה ביותר - 100 מ"ג לק"ג משקל גוף. ממצא זה תאם לעליה של 50% באוליגודנדרוציטים ששרדו בקבוצה שקיבלה מינון זה, בהשוואה לקבוצת הפלצבו.

בתום 42 יום של טיפול, העכברים נבדקו בפעולות עם נשיאת משקל על גופם וללא נשיאת משקל, כדי להעריך את החלמתם הפונקציונאלית. בבדיקות אלה, רק המינון הגבוה ביותר של התרופה הוביל לשיפורים בתפקוד מוטורי. עכברים שקיבלו את המינון הגבוה הצליחו ללכת ולשחות תוך תיאום תנועות הגפיים. קבוצות אחרות עדיין הציגו קשיי הליכה ושחייה.

לדברי החוקרים, הממצאים מעלים את האפשרות שצריך להגיע להצלה של לפחות 50% מהמיאלין כדי להגיע לשיפור בר אבחנה בתפקוד המוטורי.

"לראשונה תרופה בבליעה יצרה שיפור פונקציונאלי, ללא תופעות לוואי רעילות במודל של בעלי החיים" אמרה החוקרת סונג און יון "עד כה, במודלים של מכרסמים עם פגיעה בחוט השדרה, טיפולים יעילים כללו טיפול אחד או יותר, שלעיתים קרובות כללו אמצעים פולשניים. כאן, עם טיפול בודד, הצלחנו להשיג שיפור פונקציונאלי".
 

לפרטים נוספים באתר אוניברסיטת אוהיו