מוות לבבי פתאומי קורה לאחר אובדן הכרה פתאומי, בטווח של כשעה מתחילת הסמפטומים. כל שנה מתים מאות ואלפי בני אדם בעולם ממוות לבבי פתאומי, רבים מהם צעירים וספרוטאים. כ30% ממקרים אלה קורים בשעות הלילה, במהלך השינה, כאשר קצב הלב מואט ביחס לערות. 

חוקרים מאוניברסיטת מנצ'סטר גילו מדוע אנשים מתים מדום לב בשנתם.
גילוי זה יכול להציל חיים ע"י מתן טיפול מניעתי בחולים שסובלים מהפרעת קצב מסוג "תסמונת הסינוס החולה" (S.S.S). תופעה זו קורית כאשר הקוצב הביולוגי העיקרי של הלב (sinoatrial node) נפגע. עד כה לא נמצאה הסיבה לתסמונת זו.

הפרעת קצב מסוג "תסמונת הסינוס החולה" שבדקו החוקרים, אינה קשורה בהפרעה מבנית בלב אלא למוטציה גנטית שמשפעלת חלבון הקשור בפעילות החשמלית של הלב. הפרעת הקצב יכולה להופיע בכל אדם עם האבנורמליות הגנטית הזו.

בעקבות מחקר זה, חוקרים מאוניבסיטת בריסטול מצאו שינויים כימיים במערכת העצבים. שינויים אלה באנשים בריאים יכולים להאט את קצב הלב, אך במטופלים הסובלים מתסמונת הסינוס החולה, הם יכולים למנוע לגמרי העברת פעילות חשמלית בלב, כתוצאה מכך תפקוד הלב נפגע ויכול להתפתח דום לב.

משמעות המחקר היא כי ניתן לזהות את האוכלוסיה בסיכון למוות לבבי פתאומי (דום לב) באנשים בהם מזהים את הפרעת הקצב הזו, ניתן להפחית חלק מהפעילות העצבית בלב  ע"י תרופות או השתלת קוצב.

צורות אחרות של תסמונת הסינוס החולה, הכוללות מוטציות בחלבונים אחרים בלב, המושפעים על ידי מערכת העצבים באותו האופן, יכולות להוות מטרות טיפוליות להפחתת הסיכון בהפרעות קצב קטלניות.

לכתבה באתר אוניברסיטת מנצ'סטר 

עריכה ותרגום: מיכל אברג'יל