המטרה הראשונית של המטה-אנליזה היתה לברר מהו שיעור החולים שנרפאו מיל"ד לאחר ביצוע צנתור ופתיחה של היצרות עורק הכלייה בגלל דיספלסיה פיברומוסקולרית. מטרות אחרות היו לבחון את שיעור ההצלחה של הפרוצדורה, שיעור הסיבוכים והשוני בתוצאות בהתאם לתת-קבוצות. במטה-אנליזה נכללו 47 מחקרים בהם בוצע צנתור(1,616 חולים) ו – 23 בהם בוצעה פתיחה כירורגית (1014 חולים).

ריפוי מלא של לחץ הדם נמצא בקרב 46% מביצוע האנגיופלסטיה ובקרב 58% ע"י ניתוח, עם שוני ניכר בין המחקרים השונים. הסיכוי לריפוי היה ביחס הפוך לגיל ולתאריך פירסום המחקר. ריפוי מלא בהתאם לקריטריון של לחץ דם פחות מ – 140/90 ממ"כ הושג רק ב – 36% וב – 54% בהתאמה. סך הסיכונים של הסיבוכים סביב הניתוח היה 12% באנגיופלסטיה ו – 17% בניתוח עם פער של 9% לטובת האנגיופלסטיה.

Trinquart L, Mounier-Vehier C, Sapoval M, et al. Efficacy of revascularization for renal artery stenosis caused by fibromuscular dysplasia: a systematic review and meta-analysis. Hypertension. 2010;56:525-32.
 

דיספלסיה פיברומוסקולרית היא מחלה מסיבה לא ידועה, בה ישנם מקטעים של שרירי דפנות העורקים עם היצרות של העורקים הבינוניים והקטנים. סיבה זו הינה הסיבה השנייה בשכיחותה להיצרות עורק הכלייה, לאחר טרשת עורקים.

בניגוד להיצרות טרשתית, מחלה זו שכיחה בעיקר בנשים בגיל 30-40 עם תיפקוד כלייתי שמור. הטיפול בהיצרות זאת אמור להיות יעיל יותר מאשר הטיפול בהיצרות טרשתית ובסקירה קודמת נמצא שההתערבות מביאה לריפוי יל"ד בקרב 50% מחולי הדיספלסיה לעומת רק 19% בהיצרות טרשתית.

גם במטה-אנליזה הנוכחית רק אחד מתוך 3 חולים נרפא מיל"ד ע"י אנגיופלסטיה במחיר של 12% סיבוכים. המחברים מסבירים זאת, בין השאר, באיבחון מוגבר של הדיספלסיה בשיטות שאינן חודרניות ואי התאמת חלק מהמקרים לביצוע ההתערבות בגלל שוני בסוגי ההיצרות, בשיעור גבוה של היצרות מחודשת ובשיעור יחסית גבוה של דיספלסיה דו-צדדית או בנוכחות של מחלה מערכתית.

יש להתייחס בזהירות לתוצאות היות והן מבוססות על מטה-אנליזה והמחברים ממליצים על הצורך בביצוע מחקרים פרוספקטיביים שיגדירו גורמים פרוגנוסטיים לריפוי יל"ד כמו סוג ההיצרות או מחלה דו-צדדית והשוואה בין תוצאות האנגיופלסטיה לבין טיפול תרופתי.
 

מתוך אתר החברה הישראלית ליל"ד

http://www.ish.org.il/oct2010.asp