למרות היתרונות הפיזיים והנפשיים הידועים היטב של עיסוק בפעילות גופנית, מטפלים בתחום של הפרעות אכילה שנים רבות אוחזים בדעה שאנשים אשר סובלים מהפרעות אכילה לא צריכים לעסוק בפעילות גופנית כלל.

בעוד שזה בהחלט נכון שפעילות גופנית אובססיבית עלולה להזיק, פעילות גופנית מתונה ומבוקרת יכולה דווקא לסייע לאנשים אשר סובלים מהפרעות אכילה או לכאלה אשר נמצאים בקבוצת סיכון לפתח את ההפרעה.

אנשים אשר סובלים מהפרעות אכילה נוהגים לעשות שימוש לרעה בפעילות גופנית כאמצעי לשלוט במשקל. לעומת זאת עבור מרבית האוכלוסיה פעילות גופנית הינה דבר חיובי. לפעילות גופנית יש השפעה חיובית על הערך העצמי, על רמות הדיכאון, על המצב רוח באופן כללי ועל דימוי הגוף. השפעות אלה יכולות בפוטנציאל להפחית את הפתולוגיות של הפרעות אכילה.

במחקר השתתפו ונסקרו 539 סטודנטים במשקל בריא, שרובם כלל לא נחשבים להיות בקבוצת סיכון לפתח הפרעות אכילה. במחקר ניסו להעריך את הדחף לרזון, את הרגלי הפעילות הגופנית ואת הסיכוי לפתח תלות בפעילו גופנית. בעזרת מודלים סטטיסטים חיפשו קשר בין המדדים הללו. כך המחקר מצא שדווקא ההשפעות הפסיכולוגיות של פעילות גופנית יכולות לסייע במניעה ובטיפול של הפרעות אכילה.

במחקר מדגישים שכמובן לא מדובר בפעילות גופנית לאנשים אשר נמצאים בתת משקל חמור. לעומת זאת ברגע שהמצב מתייצב, לפעילות גופנית מתונה ומבוקרת יש השפעה חיובית.

צוות החוקרים שואף לבצע מחקר המשך בו יעקבו לאורך חודשים אחרי נבדקים אשר נמצאים בקבוצת סיכון כדי לבדוק ולהעריך את ההשפעה של פעילות גופנית על הסימפטומים של הפרעות אכילה.

www.physorg.com/news/2011-01-disorders.html

תרגמה וערכה: מיכל אפק