במחקר "חתך" במדגם גדול של אוכלוסייה בניו יורק נבדק הקשר בין משך השינה (בהתאם למין) לבין יל"ד.

במחקר נכללו 3.027 גברים (43.5%) ונשים (56.5%) לבנים ללא מחלה קרדיו-וסקולרית בגיל חציוני של 56. יל"ד הוגדר שווה או מעל 140/90 ממ"כ או טיפול בתרופות נגד יל"ד. העיבוד נערך ברגרסיה לוגיסטית רבת-משתנים כדי לחשב את יחסי הסיכון ליל"ד בהשוואת שינה מתחת ל – 6 שעות לעומת שינה שווה או מעל 6 שעות תוך תיקנון לגורמים מבלבלים.

קשר מובהק בין שינה פחותה מ – 6 שעות לבין יל"ד נמצא רק בנשים. ההשפעה היתה עוד יותר מובהקת בנשים לפני מאשר בנשים לאחר חדילת אורח (במנופאוזה). הקשר לא הושפע ממצב כלכלי-חברתי, מגורמי סיכון קרדיו-וסקולריים מסורתיים ומחלות נפשיות מלוות.

Stranges S, Dorn JM, Cappuccio FP, et al. A population-based study of reduced sleep duration and hypertension: the strongest association may be in premenopausal women. J Hypertens. 2010;28:896-902.

דום נשימה חסימתי בשינה הוא גורם סיכון ידוע ליל"ד משני. בחודש דצמבר 2009 דווח על הקשר בין יל"ד עמיד לטיפול לבין צימצום בשעות השינה וירידה באיכותה (Am J Hypertens. 2010;23:174-9).

לאחרונה קיימים דיווחים שצמצום בשעות שינה בלבד קשור גם כן בסיכון ליל"ד. במחקר CARDIA (Coronary Artery Risk Development in Young Adults) שפורסם לאחרונה נמצא שצמצום שעות השינה והפרעה לאיכותה כפי שנבדק ע"י אקטיגרפיה היה חזאי לערכי לחץ דם גבוהים לאחר מעקב של 5 שנים בקרב אמריקאים בגיל 33-45 (Arch Intern Med 2009;169:1055-1061).

במחקר הבריטי Whitehall II נמצא קשר ישיר מובהק בין משך שינה נמוך וסיכון ליל"ד רק בנשים (Hypertension 2007;50:693-700). לא ברור מדוע צמצום בשעות שינה גורם ליל"ד רק בנשים כפי שנמצא גם במחקר זה.

החוקרים סבורים שהדבר קשור בהשפעות הורמונאליות ואולי גם במצוקה נפשית-חברתית בעיקר בתקופת המעבר לחדילת אורח. מכל מקום, היות המחקר מסוג "חתך" מוריד רבות מערכו וקיימת אפשרות שצימצום שעות השינה ויל"ד נגרמים ע"י גורם או גורמים אחרים. אחת האפשרויות לקידום הנושא הוא במחקר פרוספקטיבי בו ייבדק האם טיפול להארכת שעות השינה יוריד את הסיכון ליל"ד.

מתוך אתר החברה הישראלית ליתר לחץ דם
 

www.ish.org.il/may2010p.asp