מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מחלות לב

מנהלי קהילה

פרופ' סער מנחה
פרופ' סער מנחה
מנהל היחידה לקרדיולוגיה התערבותית (צנתורים) במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא). רופא עצמאי ומצנתר- קופ"ח מכבי. פרופ' בחוג לקרדיולוגיה, אוניברסיטת תל-אביב. תחומי עניין: קרדילוגיה התערבותית, קרדיולוגיית ספורט, מניעת מחלות לב, מחלות לב מבניות, מניעת שבץ מוחי.
ד
ד"ר אבישי גרופר
אני בוגר בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה בירושלים. השלמתי התמחות ברפואה פנימית במרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי, ובקרדיולוגיה במרכז הרפואי שיבא, תל השומר, והתמחות בתחום של אי ספיקת לב, השתלות לב ולב מלאכותי (LVAD) במרכז הרפואי MAYO CLINIC במינסוטה, ארה"ב. לאחר החזרה לארץ עבדתי כרופא בכיר ביחידה לטיפול נמרץ לב ובמכון לאי ספיקת לב, ומנהל מרפאות המערך הקרדיולוגי בשיבא, תל השומר. כיום אני מנהל היחידה לאי ספיקת לב במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא). אני יו"ר החוג לאי ספיקת לב באיגוד הקרדיולוגי בישראל וחבר באיגוד האירופאי לאי ספיקת לב ובאיגוד הבינלאומי להשתלות לב. אני מרצה בכיר בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל-אביב ומעורב במספר רב של מחקרים בארץ ובחו"ל בתחום אי ספיקת לב, השתלות לב ולב מלאכותי (LVAD). מרצה בכנסים בארץ ובחו"ל. במסגרת עבודתי אני עוסק בטיפול במחלות שריר הלב, אי ספיקת לב, השתלת לב מלאכותי (LVAD), השתלות לב, מחלות מסתמיות ויתר לחץ ריאתי. אני רואה חשיבות רבה בהדרכה לאורח חיים בריא ומניעת מחלות לב.
ד״ר בתלה פלאח
ד״ר בתלה פלאח
רופאה מומחית ברפואה פנימית וקרדיולוגיה. בוגרת הטכניון לאחר השלמת התמחות כפולה בב״ח הדסה עין כרם. כעת במהלך השתלמות בצנתורים וקרדיולוגיה התערבותית בבית החולים שיב״א תל השומר.
דייאנה קליין
דייאנה קליין
פסיכולוגית שיקומית מומחית, קליניקה בפתח תקווה. עד לשנת 2022, הייתי פסיכולוגית אחראית במכון לשיקום חולי לב, בי״ח שיבא תל השומר.

מובילי קהילה

איתן אביר
איתן אביר
הי לכולם, שמי איתן, בן 44, אב לשלושה ילדים מקסימים, מאוד אוהב לרכוב על אופניים אופניים בשטח, טיולים, בילויים ובעיקר אוהב אנשים. בחודש נובמבר 2015 עברתי השתלת לב בארצות הברית , לאחר המתנה בישראל של מעל שנה, כחצי שנה מתוך תקופה זו באשפוז בבית חולים. בגיל 17 אובחנה בליבי קרדיומיופטיה. עד גיל 41 לא תסמיני כלל ואז תוך זמן קצר מאוד (חודשים ספורים) חלה הרעה משמעותית במחלת הלב שהוגדרה אז כאי ספיקה חמורה שהכניסה אותי לרשימת המתנה להשתלת לב. כבר במהלך האשפוז הארוך אפשר לומר שגיליתי את עצמי מחדש ונוכחתי שיש לי כוחות נסתרים שאף פעם לא ידעתי על קיומם. תקופה ארוכה באשפוז בבית חולים היא לא פשוטה ושואבת כוחות פיזיים ובעיקר מנטליים רבים. במהלך תקופת האשפוז נוכחתי שההתמודדות היא שונה לגמרי בין חולה לחולה ולא כולם מצליחים לאזור את הכוחות הדרושים להתמודדות הקשה והארוכה. לחוות על בשרי את החוויות הלא פשוטות לעיכול ומצד שני לצפות מהצד בדרכם הייחודית של חולים אחרים להתמודד הביאה אותי להחלטה להקדיש מזמני ומנסיוני לתמיכה ועזרה לחולי לב.
גיל מלצר
גיל מלצר
בן 56. נשוי. אבא של עומר (8) ומיקה (6). חולה לב. מייסד ומנכ"ל אגודת הלב הישראלי - העמותה למען מטופלי לב וכלי דם
ורד שיראזי
ורד שיראזי
חולת לב מילדות, חולת פיברומיאלגיה ומושתלת לב כ4 שנים. מורה בנשמתי ועסוקה בלעשות טוב בעולם.
כמונימחלות לבחדשותהבטיחות והתועלת של צינתור בסמוך לטרומבוליזה מוצלחת

הבטיחות והתועלת של צינתור בסמוך לטרומבוליזה מוצלחת

מטרת עבודה זו הייתה לענות על אחת מהשאלות השנויות במחלוקת, האם בטוח או במקרה הטוב מועיל לצנתר בהקדם מטופל שעבר טרומבוליזה (תמס פקיק) מוצלחת.


(צילום: Shutterstock)
(צילום: Shutterstock)

למחקר זה השתמשו בנתונים שנאספו בין השנים 2005 ל- 2007, במסגרת הרישום הלאומי של התקפי לב בקוריאה. המחקר כלל 383 מטופלים שעברו צינתור בטווח של שבועיים לאחר טרומבוליזה מוצלחת, כאשר הקבוצות חולקו על פי הזמן שעבר בין הטרומובוליזה לצינתור. קבוצה 1, פחות מ 24 שעות (81 משתתפים, גיל ממוצע 59.5, ממוצע של 10.9 שעות); קבוצה 2, בין 24-48 שעות (79, גיל ממוצע של 59.5, ממוצע של 36.4 שעות) ; קבוצה 3, בין 48-72 שעות (79, גיל ממוצע של 61, 59.8 שעות בממוצע); קבוצה 4, מעל 72 שעות (144 משתתפים, גיל ממוצע 61.7, 117.8 שעות בממוצע). החוקרים בדקו את שיעור מקרי המוות באשפוז, אירועי דמם משמעותי, אירועים משמעותיים הקשורים לאירוע הלב (מות פתאומי, התקף לב נוסף, צינתור חוזר או ניתוח מעקפים) בטווח של חודש, חצי שנה ושנה. לא נמצא כל הבדל בין ארבעת הקבוצות בתסמינים הקלינים ובממצאי הצינתור. לא נמצא כל הבדל במספר אירועי הדמם בין הקבוצות, כמו גם בשיעור התמותה בבית החולים ושיעור האירועים המשמעותיים בטווח של חודש לאחר ההתערבות. לעומת זאת שיעור המאורעות המשמעותיים כמו גם הצורך בצינתור חוזר בטווח של חצי שנה ושנה היו פחות משמעותיים בקבוצות שעברו צינתור בטווח של פחות מ 48 שעות מהטרומבוליזה. מסקנת החוקרים הייתה שצינתור בטווח של 48 שעות לאחר הטרומבוליזה בטוח ובעל השפעה מועילה בהשוואה לצינתור שנעשה בשלב מאוחר יותר.
Am J Cardiol, 2009, 103(10), 1333-1338