למחקר זה השתמשו בנתונים שנאספו בין השנים 2005 ל- 2007, במסגרת הרישום הלאומי של התקפי לב בקוריאה. המחקר כלל 383 מטופלים שעברו צינתור בטווח של שבועיים לאחר טרומבוליזה מוצלחת, כאשר הקבוצות חולקו על פי הזמן שעבר בין הטרומובוליזה לצינתור. קבוצה 1, פחות מ 24 שעות (81 משתתפים, גיל ממוצע 59.5, ממוצע של 10.9 שעות); קבוצה 2, בין 24-48 שעות (79, גיל ממוצע של 59.5, ממוצע של 36.4 שעות) ; קבוצה 3, בין 48-72 שעות (79, גיל ממוצע של 61, 59.8 שעות בממוצע); קבוצה 4, מעל 72 שעות (144 משתתפים, גיל ממוצע 61.7, 117.8 שעות בממוצע). החוקרים בדקו את שיעור מקרי המוות באשפוז, אירועי דמם משמעותי, אירועים משמעותיים הקשורים לאירוע הלב (מות פתאומי, התקף לב נוסף, צינתור חוזר או ניתוח מעקפים) בטווח של חודש, חצי שנה ושנה. לא נמצא כל הבדל בין ארבעת הקבוצות בתסמינים הקלינים ובממצאי הצינתור. לא נמצא כל הבדל במספר אירועי הדמם בין הקבוצות, כמו גם בשיעור התמותה בבית החולים ושיעור האירועים המשמעותיים בטווח של חודש לאחר ההתערבות. לעומת זאת שיעור המאורעות המשמעותיים כמו גם הצורך בצינתור חוזר בטווח של חצי שנה ושנה היו פחות משמעותיים בקבוצות שעברו צינתור בטווח של פחות מ 48 שעות מהטרומבוליזה. מסקנת החוקרים הייתה שצינתור בטווח של 48 שעות לאחר הטרומבוליזה בטוח ובעל השפעה מועילה בהשוואה לצינתור שנעשה בשלב מאוחר יותר.
Am J Cardiol, 2009, 103(10), 1333-1338