מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

טראומה מטרור ומלחמה

מנהלי קהילה

רמי יולזרי
רמי יולזרי
מתמודד עם פוסט טראומה מאז מלחמת לבנון הראשונה, רץ למרחקים ארוכים , מאד .  אב ל-3 בנים, תושב נס ציונה, יזם חברתי , מנהל חברה משפחתית למחקרי שוק , ועוד 
עמותת נט
עמותת נט"ל
נט"ל, נפגעי טראומה על רקע לאומי, היא עמותה (מלכ"ר) א-פוליטית, אשר הוקמה על ידי ד"ר יוסי הדר ז"ל ז"ל, הוגה המרכז ויוזמו, ויהודית יובל רקנאטי, יו"ר העמותה. נט"ל הוקמה בשנת 1998 מתוך רצון להעלות למודעות הציבורית את תופעת הטראומה על רקע לאומי, קרי השלכותיו של הסכסוך הישראלי-ערבי, ולהבחין בין נפגעיה של טראומה זו לבין נפגעי טראומה כתוצאה מאירועים א
גלי דגן
גלי דגן
גלי דגן -סמנכ"ל שיווק והסברה בנט"ל

הטראומה של ילדי הגן

1 מ-5 ילדי גן בבאר שבע סבל מפוסט-טראומה עקב ירי טילים. מה מעלה את הסיכון של ילד לפוסט טראומה? אימא


(צילום: Shutterstock)
(צילום: Shutterstock)

חוקרים ביקשו לבחון את הרגלי התזונה של ילדים בגיל הרך בבאר שבע. במהלך המחקר פרץ מבצע עופרת יצוקה וטרף את הקלפים. לצוות ניתנה האפשרות לבחון בזמן אמת את השכיחות של הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) ומשתנים הקשורים לה, בקרב ילדים שנחשפו להתקפות הגראדים. 

 

המחקר החדש בדק את הקשר בין סימפטומים פוסט-טראומטיים ומשתנים סוציו-דמוגרפיים, משתנים משפחתיים וסימפטומים פסיכוסומטיים, בקרב 160 ילדים בגילאי ארבע עד שש וחצי שנים.

 

האימהות רואיינו לגבי סימפטומים פוסט-טראומטיים ופסיכוסומטיים בקרב ילדיהן וכן לגבי תגובתן שלהן למצב המלחמה.

 

את המחקר ערכו פרופ' דנית שחר ופרופ' דרורה פרייזר מהמחלקה לבריאות הציבור באוניברסיטת בן- גוריון וד"ר ורד שריקי קאופמן, בשיתוף עם ד"ר מיכל פרוי וד"ר גל מאירי, מהיחידה הפסיכיאטרית לגיל הרך במרכז הרפואי סורוקה. למחקר תרמו גם פסיכולוגים מאוניברסיטת ייל בארצות הברית ומומחים מבית החולים שיבא.

 

מהתוצאות שפורסמו בכתב העת Depression & Anxiety, עולה כי 8.4% מהאימהות ו-21% מהילדים נמצאו כסובלים מסימפטומים פוסט טראומטיים משמעותיים.

 

המחקר מחזק את המידע על הקשר ההדוק בין גוף ונפש: מדיווחי האימהות עולה כי בקרב ילדים שאובחנו עם פוסט טראומה הייתה עליה בסימפטומים פסיכוסומטיים כמו עצירות, שלשול וכאבי ראש. 

 

כשהחוקרים בחנו גורמים שמעלים את הסיכון לאבחנה של פוסט טראומה, נמצא כי למשתנים סוציו-דמוגרפיים לא הייתה השפעה על הסיכון שילד יפתח תסמיני פוסט טראומה.

 

תלוי בהורים

 

גורם הסיכון היחיד שנמצא כקשור לאבחון של פוסט טראומה בקרב הילדים, היה היותה של האם סובלת מתסמונת פוסט טראומה בעצמה.

 

"הדמויות המשמעותיות ביותר בחייהם של ילדים הינם הוריהם, מהם הם שואבים תחושת הגנה וביטחון" אומר ד"ר מאירי, מנהל היחידה לפסיכיאטריה לגיל הרך בסורוקה "לכן, כאשר הילד חווה אירוע טראומטי, התאוששותו הנפשית תלויה בעיקר במצבו הרגשי של הוריו, במיוחד אם גם הם היו חשופים לאירוע. במידה וההורה חש שהוא עצמו במצוקה חשוב לפנות להתייעצות וטיפול".

 

ד"ר מאירי מפרט כי ביטויים שכיחים של ילדים לאחר חשיפה לאירוע טראומטי כוללים: נסיגה (חזרה להרטבה, מציצת מוצץ ועוד); התגברות של חרדת פרידה מההורים והימנעות ופחד מדברים שקשורים לאירוע הטראומטי (כגון צפירות וצפצופים שונים).

 

"אחד הגורמים המסייעים ביותר להתאוששות מאירוע טראומטי הוא חזרה מהירה ככל שניתן להתנהלות שגרתית של הבית וסדר היום. הדבר מסייע להחזיר את תחושת השליטה שאבדה" מוסיף ד"ר מאירי.

 

אצל רוב הילדים הביטויים נעלמים לאחר מספר ימים או שבועות. במידה והביטויים נמשכים וכן ישנה נסיגה משמעותית מאוד בתפקוד, יש לפנות להתייעצות מקצועית.

 

 

רמי-יולזרי
24/11/13 17:17

הצוות הקהילתי של נט"ל מציע מגוון אפשרויות בדרום כולל טיפול בקהילה. 

מציע להרים טלפון לקו הסיוע הם יוכלו לעזור 

1-800-363-363

המאפיינים של ילדים טרם הטראומה, שמגבירים את הסיכון לפוסט טראומה. מה שכן ידוע הוא אילו גורמים מחזקים את התקבעות הטראומה. יש בעיקר 2 גורמים כאלו: מידת השיתוף והדיבור על האירוע הטראומתי ומידת ההימנעות בעקבות הטראומה. זאת אומרת שכדאי לעודד ילדים לדבר על מה שקרה להם, כמובן בצורה רגישה ועדינה שלא תביא להצפה, בקצב שלהם ובדרכים שלהם להביע את עצמם. וחשוב מאד לשים לב מאילו דברים ילדים נמנעים בעקבות הטראומה. למשל, אם ילד נבהל מאזעקה תוך כדי צפיה בתכנית טלוויזיה מסויימת, יכול להיות שאותה תכנית כל פעם תציף את הטראומה ולכן הוא ימנע מלצפות בה. ההימנעות מחזקת את הטראומה כי היא בונה איזה הגיון לא נכון של טלוויזיה=סכנה. זאת אומרת שצריך באופן הדרגתי ובסביבה מוגנת לחשוף את הילד לאט לאט לדברים שמהם הוא נמנע כדי שיקבל עוד ועוד חוויות שטלוויזיה (או כל הימנעות אחרת) לא באמת מסוכנת. כמובן שכדאי לעשות התערבויות כאלה בליווי מקצועי, כדי לא לעשות דברים בצורה מהירה ומציפה מדי שיכולה להביא לתוצאה הפוכה.

כנפגע, או שיש חשש לעליה בסיכון?