ז'אן שוארמן בת ה-53 הרימה את היד לתת כיף, אחזה אובייקטים והזיזה אותם ממקום למקום ואפילו האכילה את עצמה שוקולד. הפעולות הללו נראות ברורות מאליהן, אך זה לא היה המצב בשביל שוארמן המשותקת המצוואר ומטה. את הפעולות הצליחה לעשות לראשונה מאז השיתוק במסגרת מחקר של חוקרים מאוניברסיטת פיטסבורג, באמצעות יד רובוטית בשבעה ממדים המאפשרת לבצע תנועות מורכבות הנדרשות בחיי היום-יום, באמצעות כוח המחשבה בלבד.

במאמר בכתב העת The Lancet, החוקרים תיארו את טכנולוגיית הממשק מחשב-מוח (BCI) ותוכנית האימונים שאפשרה לשוארמן לבצע תנועות מכוונות של היד, כולל עיקום מפרק היד וסגירת כף היד לראשונה מזה 9 שנים, או במילים אחרות, להתקרב יותר לעצמאות.

ב-1996, שוארמן הייתה אם לשניים בת 36, בעלת עסק משגשג לארגון מסיבות. יום אחד היא החלה להרגיש שהרגליים שלה נגררות. תוך שנתיים רגליה וידיה נחלשו באופן הדרגתי, עד שנזקקה לכסא גלגלים ולמטפלת שתסייע לה בביצוע פעולות בסיסיות, עקב מחלה שגורמת לניוון הדרגתי של הקשרים בין המוח והשרירים. לבסוף היא לא יכלה להזיז את ידיה ורגליה בכלל.

בפברואר השנה היא הצטרפה למחקר ועברה ניתוח במסגרתו הושתלו במוחה של שתי רשתות זעירות של אלקטרודות עם 96 נקודות מגע קטנות, באזורי המוח שבאופן רגיל שולטים בתנועות יד ימין. נקודות האלקטרודות מקבלות אותות ממוליכים עצביים (נוירונים) בהתאם למחשבות ומחשב משתמש באלגוריתמים כדי לזהות את הדפוסים של האותות הקשורים לתנועה מדומיינת מסוימת, כמו הרמת היד או סיבוב פרק היד. כך, הכוונה לזוז מתורגמת לתנועה של ממש שבאה לידי ביטוי ביד הרובוטית.

תוך שבוע, שוארמן יכלה להזיז את היד פנימה והחוצה ולמעלה ולמטה. ככל שהזמן עבר היא הצליחה לעשות תנועות נוספות בממדים נוספים עד שהגיעה לתנועה ב-7 ממדים – הכי קרוב שטכנולוגיה כזו הגיעה עד עכשיו ליד אמיתית.

השלב הבא לטכנולוגיית ה-BCI הוא לאפשר בנוסף לפענוח הכוונה לבצע תנועה, גם לגרום למוח לייצר תחושה, מה שבאופן פוטנציאלי יאפשר למשל להתאים את חוזק האחיזה של היד כך שהיא תאחוז בחוזקה ידית של דלת או תחזיק בעדינות ביצה בלי לשבור אותה.

לאחר מכן, החוקרים מקווים כי המכשיר יושתל באופן קבוע באנשים שיוכלו לחיות עמו בביתם בלי פיקוח החוקרים ולקבל עצמאות.

לפרטים נוספים באתר אוניברסיטת פיטסבורג