פרפור עליות מהווה הפרעת קצב שכיחה המעלה באופן מובהק את הסיכון לשבץ מוח. מאחר והעלייה איננה מתכווצת באופן סדיר נוצר עמדון של דם ועלולים להיווצר קרישי דם (טרומבוס), קריש הדם עשוי לשלוח תסחיף אל המוח, לגרום לחסימה של כלי דם עורקי וכתוצאה מכך לשבץ מוח. הטיפול המיטבי למניעת שבץ בחולים עם פרפור עליות הינו בתכשירים נוגדי קרישה כגון הקומדין,אולם השימו8ש בתרופה כרוך בסיכון לדימומים וכן בצורך בניטור מתמיד על האפקט נוגד הקרישה ובחשש מאינטראקציות בין התכשיר לתרופות או אחרות או מאכלים. לשם כך נבנו מספר סקאלות להערכת הסיכון לשבץ בחולים עם פרפור עליות כך שחולה עם סיכון גבוה יטופל בטיפול נוגד קרישה בעוד שחולה בסיכון נמוך יטופל בצימות נוגד צימות בלבד כגון אספירין או פלויקס. הסקאלה הנמצאת בשימוש העיקרי הינה הCHADS2 הכוללת את המרכיבים הבאים- אי ספיקת לב,יתר לחץ דם ,גיל מעל 75 ,סוכרת ואירוע מוחי קודם. כל אחד מהפרמטרים מעניק נקודה בודדת בעוד שהאחרון, אירוע מוחי בעבר מעניק ניקוד כפול. חולה עם ציון של 2 או יותר זקוק לטיפול נוגד קרישה. סקאלה חדשה הינה CHA2DS2-VASc הכוללת מעבר לפרמטרים שהוזכרו גם נקודות נוספות: מחלה של כלי דם פריפרים , גיל בין 65-74 ומין. מחקר חדש ביקש לבדוק איזו מהסקאלות הינה מדויקת יותר בחיזוי סיכון לשבץ בחולים עם פרפור עליות. המקר כלל את כל החולים בדנמרק עם פרפור עליות לא מטופל בקומדין בין השנים 1997-2006. מהמחקר עולה כי הסקאלה החדשה יותר, כלומר הCHA2DS2-VASc  נמצאה כמדויקת יותר בחיזוי סיכון לשבץ ולכן היא המומלצת לשימוש בשאלת סיכון לשבץ מוח והתחלת טיפול בנוגדי הקרישה.

BMJ 2011; 2011; 342:d124 doi: 10.1136/bmj.d124 (Published 31 January 2011)