מיכל
אני רוצה להוסיף שהפרעת אכילה, אנורקסיה, קיימת גם אצל תינוקות אם כי מסיבות אחרות לגמרי. הנובעות מהיחסים הנרקמים בין התינוק לבין מי שמאכיל אותו.
בנוסף: באנורקסיה של מתבגרים....
ותקני אותי באם אני טועה אבל: יש אנורקסיה "נקייה" כלומר כזו שאפשר להבריא ממנה ויש אנורקסיה שהיא   ספמפטום של מחלה אחרת (הפרעת אישיות?)
ג'ו

היי מיכל,
מצטערת על האיחור בתגובה,רק עכשיו קראתי .
אני מאוד מתחברת למה שכתוב,מהמקום שגם אצלי הפרעת האכילה התפרצה בגיל מאוד מוקדם..
אני זוכרת את עצמי עוד בתור ילדה בת חמש וקצת,היום ואני זוכרת גילאיים לפי הבית אז אכן זה היה אפילו לפני גיל שש.
אני זוכרת את עצמי מסתכלת על עצמי ורוצה להעלם,אני זוכרת איך הסתכלתי על העור שלי ושנאתי אותו,פשוט שנאתי
ואיך התחלתי לזרוק אוכל לפח אחרי שהניחו לי אותו על השולחן כדי שאוכל,בדקתי אם מישהו לא רואה וזרקתי אותה לפח..ואני זוכרת שגם לא הבנתי איך אף אחד לא רואה...ואז הבנתי שפשוט לאף אחד לא אכפת

וככה לאט לאט ומהר מדי התפרצה לה הפרעת האכילה אשר הייתה טבועה בי עוד משנותי המוקדמות ורק הלכה והחמירה עם השנים ונהפכתי לשלד קטן מהלך
ואני כבר לא שלם,כבר לא אותו שלד..ממש לא
רק הפרעת האכילה עדיין בתוכי,מאיימת לפעמים לחזור..

למדתי גם לא לשנוא אותה,אלא לקבל אותה...לא להלחם איתה
יש בזה משהו מנחם עבורה,אני לא מבהילה את הצד החולה שלי וכך גם היא לא חוזרת במלוא עוצמתה.

תודה לך על המאמר!!

לונה