גורמי הסיכון לשבץ נמצאו קשורים להתפתחות ירידה קוגניטיבית תלויה בגיל, ירידה קוגניטיבית תלוית שבץ ולאחרונה אף להתפתחות מחלת האלצהיימר. בנוסף, דיכאון ונוכחות הגן אפסילון 4 נמצאו משפיעים על הקשר שבין סיכון לשבץ וירידה קוגניטיבית.
שלושים קשישים נורמליים, 30 קשישים עם אלצהיימר ללא דכאון ו- 30 קשישים עם אלצהיימר ועם דכאון עברו הערכה נוירופסיכאטרית מקיפה, שכללה: בדיקות זיכרון, ריכוז, שפה, תפישה מרחבית, יכולת ביצוע ומהירות ביצוע. כמו כן, המטופלים עברו הערכת סיכון לשבץ באמצעות ה- FSRP- The Framingham Stroke Risk Profile, שפותח להערכת הסיכון לשבץ בעשר שנים.
נמצא כי הסיכון לשבץ בחולי אלצהיימר עם דיכאון הוא הגבוה ביותר בהשוואה לשאר הקבוצות, כאשר הסיכון המוגבר ביותר נמצא בקרב אלו עם תוצאות מבחני הזיכרון ומהירות הביצוע נמוכות.
ניתן לטפל במרבית גורמי הסיכון לשבץ ולממצאי עבודה יש חשיבות מניעתית וטיפולית במטופלים עם ירידה קוגניטיבית.