שתי קבוצות נחקרו במשך תקופה של חמש שנים. קבוצה אחת של 102 חולות בולמיות וקבוצה שנייה כללה 48 משתתפות אשר סבלו מהפרעות אכילה מסוג BED. כל הנבדקות היו נשים בגילאים 16-35. כל 15 חודשים נעשתה הערכת מצב ונבדקו סימפטומים של הפרעת האכילה, תסמינים נפשיים ותפקוד בחברה. שתי הקבוצות הראו שיפור התחלתי משמעותי. רוב הנשים מקבוצת הבולמיה הראו תסמינים של הפרעת אכילה כלשהי לאורך כל המעקב.

אמנם חלק גדול מהן כבר לא הוגדרו כבולמיות בסופה של תקופת הבדיקה (עפי הקריטריונים של ה –DSM), אך קצב ההחלמה היה איטי ביחס לקבוצה השנייה: כל שנה רק כשליש מהן החלימו ואילו כשליש התדרדרו. תוצאות הקבוצה השנייה של הסובלות מ BED היו טובות יותר עם שעור התדרדרות נמוך יותר: רק 18 אחוז מהן נשארו עם הפרעות אכילה בסוף הבדיקה. שתי הקבוצות העלו במשקל, ו-39% מקבוצת ה – BED היו במצב של השמנת יתר לאחר חמש שנים.

המחקר הראה כי סיכויי ההחלמה (הפרוזנוזה) של אלה הסובלות מבולימיה נרבוזה נמוכים, ואילו מרבית מהסובלות מ-BED החלימו .
Arch Gen Psychiatry. 2000, 57, 659-665