רמות גבוהות של זרחן עדיין מהוות בעיה משמעותית בחולי דיאליזה, וקשורות עם תחלואה ותמותה מוגברים. הטיפול הנוכחי כולל דיאטה דלת זרחן, דיאליזה ומתן תכשירים קושרי זרחן עם האוכל. במחקר קודם הראו כי ניאצינאמיד (niacinamide) הוביל לירידה ברמות הזרחן בדם בחולי המודיאליזה. במחקר הנוכחי העריכו יעילות ניאצינאמיד בהורדת רמות הזרחן בחולי דיאליזה צפקית.

במחקר נכללו חולים המטופלים בדיאליזה צפקית, עם רמות זרחן של מעל 4.9 מ"ג% תחת טיפול סטנדרטי להורדת הזרחן. החולים חולקו באקראי ל-2 קבוצות. הקבוצה האחת קיבלה טיפול בניאצינאמיד. החלו לתת 250 מ"ג פעמיים ביום, עם עליה הדרגית במינון לפי הצורך עד למינון מקסימלי של 750 מ"ג פעמיים ביום. הטיפול ניתן בנוסף לשאר הטיפולים שהחולה קיבל טרם לכן. הקבוצה השניה טופלה בפלצבו (תכשיר הנראה כתרופה, אולם אינו מכיל תרופה). הטיפול ניתן למשך 8 שבועות.

כעבור 8 שבועות טיפול, נמצאה ירידה ממוצעת של 0.7 מ"ג% ברמות הזרחן בדם בחולים שקיבלו את הניאצינאמיד, וזאת לעומת עליה  של 0.4 מ"ג% עם הטיפול בפלצבו. לא נמצאו הבדלים משמעותיים בשומנים בדם בין שתי קבוצות הטיפול. שני חולים שטופלו בניאצינאמיד פרשו מהמחקר בשל תופעות לוואי מהטיפול.

מסקנת החוקרים היתה כי תוספת של ניאצינאמיד לטיפולים האחרים להורדת הזרחן, מובילה לירידה מתונה, אולם משמעותית, של רמות הזרחן בדם כעבור 8 שבועות טיפול, וזו אופציה טיפולית נוספת הקיימת, בנוסף לטיפולים המקובלים.

www.pdiconnect.com/cgi/content/abstract/29/5/562

 לסקירה נרחבת יותר על תרופות חדשות קושרות זרחן בחולי דיאליזה - מפנה למאמר שכתבתי בנושא, המצוי במאמרים המקצועיים.

www.camoni.co.il/index.php

עריכה ותרגום: ד"ר נעמי לוין-יינה