אומרים שהזמן מרפא את הכאב, אבל מחקר חדש שפורסם בכתב העת Current Biology מצא כי השלב בשינה בו אנו חולמים הוא זה שמסייע לנו להתגבר על אירועים קשים.

רוב האנשים נאלצים להתמודד בשלב כלשהו בחייהם עם אירועים קשים, חלקם טראומתיים. אצל חלק אף מתפתחת הפרעת דחק פוסט טראומתית (PTSD) - הפרעה הגורמת למצוקה רגשית משמעותית גם הרבה אחרי המאורע עצמו.

יש עדויות לכך שהזמן בו אנו חולמים - 20% משנת הלילה, שלב הידוע כשנת REM - משחק תפקיד בעיבוד זיכרונות. חוקרים מאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה ביקשו להגיע להבנה טובה יותר של התהליך, כדי בסופו של דבר לסייע לסובלים מתסמונת פוסט טראומה.

למחקר גויסו 35 מתנדבים. בשעות הערב החוקרים הציגו להם 150 גירויים אשר עוצבו במיוחד כדי לייצר תגובה רגשית. לאחר מכן, למחצית מהנבדקים אפשרו לישון שנת לילה טובה והיתר נשארו ערים.

12 שעות לאחר שהוצגו להם הגירויים לראשונה, הציגו להם את אותם 150 הגירויים בשנית. הפעם, בזמן שהציגו להם את הגירויים, החוקרים סרקו את מוחם באמצעות MRI, בכדי למפות את זרימת הדם במוח וכך לדעת איזה מחלקי המוח הם הפעילים ביותר.

בנבדקים מהקבוצה שישנה נצפתה ירידה דרמטית בפעילות באמיגדלה - אזור במוח אשר קשור לרגישות גבוהה. בו זמנית נצפתה יותר פעילות באזור קליפת המוח הקדם חזיתית - אזור הקשור לחשיבה רציונלית יותר. בנוסף, הקבוצה שלא ישנה הראתה תגובה רגשית חזקה הרבה יותר עם החשיפה לגירויים, כשאלה הוצגו בפעם השניה.

החוקרים גם תיעדו את הפעילות החשמלית במוח של המשתתפים בזמן שהם ישנו. הם מצאו כי במהלך שנת REM, דפוסי פעילות חשמלית מסוימים פחתו. החוקרים מאמינים ששינויים נוירו-כימיים במוח בזמן שנת REM יכולים להסביר כיצד הגוף מאפשר את ריכוך הזכרונות.

ידוע שבזמן שנת REM יש ירידה חדה בכמות הנורואפיניפרין (norepinephrine) במוח - כימיקל הקשור למתח. לדברי החוקרים, על-ידי עיבוד מחדש של חוויות רגשיות קודמות בשנת REM - בסביבה בטוחה מבחינה כימית בה כימיקל המתח נמוך ביותר - כשאנו מתעוררים למחרת בבוקר אותן חוויות רוככו מבחינת עוצמתן הרגשית. הרגשות כאילו קולפו מהזיכרון.

במילים אחרות, במהלך שנת REM, זיכרונות מופעלים מחדש, אבל הם מקבלים פרספקטיבה חדשה כשהם מעובדים בעת שהורמון הלחץ מדוכא.

יחד עם זאת, מומחים מסבירים כי במקרים של טראומות חמורות, כנראה קשה מידי לעבד את הטראומה בזמן השינה, במיוחד אם לאירוע הייתה השפעה על חיי היום יום של האדם. לכן, השינה כנראה לא תרכך את ההשפעה הרגשית של החוויות הקשות הללו. 

לפרטים נוספים באתר אוניברסיטת ברקלי