שימוש בתרופות מסויימות להורדת לחץ דם בקרב חולים במחלת ריאות, עשוי להביא לתופעות לוואי לא רצויות כגון שיעול ואף להחמיר מחלת ריאות חסימתית קיימת. להלן מספר דגשים לטיפול בחולי ריאות הסובלים מיתר לחץ דם:

* להימנע משימוש בחוסמי קולטני בתא. בדרכי הנשימה מצויים קולטנים של מערכת העצבים הסימפטטית מטיפוס בתא 2 (להרחבה). גירוי קולטנים אלו גורם להרחבה של דרכי הנשימה ולחסימתם, ועשוי להביא להיצרות דרכי הנשימה ולהחמרת מחלות ריאות חסימתיות קיימות, כגון אלה הנגרמות בעקבות עישון ארוך שנים או אסתמה. לכן, בחולים הסובלים מיתר לחץ דם וממחלת ריאות חסימתית במקביל - יש להימנע משימוש במעכבים של קולטנים אלו, אלא אם כן ישנה התוויה ברורה לכך.

* במידה ומדובר בחולה עם מחלת לב תעוקתית הזקוק לטיפול בחוסמי בתא, ניתן להשתמש בזהירות רבה בתכשירים עם סגוליות גבוהה לקולטנים מטיפוס 1 (לופרסור או נורמיטן או קונקור).

* כאשר מתעורר צורך להאט את קצב הלב ניתן להשתמש במגרים של קולטנים מטיפוס אלפא 2 במערכת העצבים המרכזית (אלדומין או נורמופרסן) או בחוסמי סידן שאינם דיהידרופירידינים (למשל איקפרס).

* מניעת שיעול. חלק לא מבוטל מהחולים במחלת ריאות חסימתית סובלים משיעול כרוני. בחולים אלו מומלץ לא להשתמש במעכבי האנזים המהפך, שעשויים לגרום בעצמם לשיעול, אלא במעכבי הקולטן לאנגיוטנסין 2.

* חולים המטופלים בסטרואידים. אחד הטיפולים המקובלים בחולים הסובלים ממחלת ריאות חסימתית הנו טיפול בסטרואידים. הסטרואידים מפחיתים את הדלקת בדרכי הנשימה הקטנים, האחראית להיצרותם בעיקר בחולי אסתמה. לסטרואידים יש יכולת ספיגת נוזלים בכליה ולכן הם עשויים לגרום לעליית לחץ הדם. לכן, בחולים המטופלים בסטרואידים מומלץ גם להוסיף טיפול במשתנים המנטרלים את יכולת ספיגת הנוזלים של הסטרואידים בכליה ובכך מונעים את עליית לחץ הדם כתוצאה מהטיפול בסטרואידים.

להרחבה על התרופות ליתר לחץ דם


אלון גרוסמן הוא רופא בכיר במחלקה לרפואה פנימית במרכז הרפואי רבין קמפוס בילינסון. אהוד גרוסמן הוא מנהל המחלקה לרפואה פנימית במרכז הרפואי שיבא בתל השומר