שלום חברים וחברות, זו לי הפעם הראשונה שאני כותבת כאן, כחברה מאד קרובה של חולת טרשת, חדשה יחסית, רציתי לספר לכם קצת על הצד השני, על אילו המתמודדים או מנסים, בכל אופן. על אילו שמוכנים להיות קשובים ולצידכם ככל שתרצו.. אני אף פעם לא חוויתי את המחלה, היא לא מקננת בגופי, אך בנשמתי היא נמצאת.. אוהו נמצאת.. אני מכירה את העייפות ואת חוסר הסבלנות, אני מכירה את החום הלא נגמר ואת אי הנוחות, מכירה, יותר מידי מקרוב.. לא פעם אני מנסה להעלים מהראש שהחברה הכ"כ קרובה לי חולה בטרשת, אני מדברת איתה וצוחקת, משמחת ומעודדת. רק שלא קל לי להבין מה כ"כ עובר עליה.. היא מנסה להסביר, אך מדגישה שאף פעם לא אצליח להבין.. צריך לחוות, צריך להרגיש, צריך להיות ממש בתוך!! ולמרות כל הנסיונות, כמעט מרימים ידיים, מתפללים שלא יהיו התקפים, מנסים להיות שם ולנסות להבין.. תדעו לכם, חברים, זה לא פשוט!! תנו לנו להבין מה קורה לכם, תנסו להסביר זאת במילים, זה יקל עליכם ועלינו- קרוביכם. המון בריאות!! חלי