מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

קשב וריכוז

מנהלי קהילה

דר' טמיר אפשטיין
דר' טמיר אפשטיין
פסיכיאטר, מנהל מרפאת פוקוס. המרפאה להפרעות קשב במבוגרים, המרכז הרפואי ע\\\"ש שיבא, תל השומר.
ד
ד"ר גבריאל שחר
שמי ד"ר גבי שחר  הוסמכתי לרפואה באיטליה בשנת 1984 והתמחתי בישראל ברפואת ילדים . עבדתי במספר בתי חולים . כיום אני עובד כרופא ילדים בקופת חולים מכבי ומקדיש את מירב מירצי לאבחון וטיפול בהפרעות קשב . שילוב בין שני התחומים מאפשר ראיה מערכתית הן בתחום הרפואי והן בתחום הקשיים התפקודיים במשפחה בבית ספר ומחוץ לו . מרפאת הקשב שלי נמצאת בתל אביב  אשמח לעמוד לרשות הפונים דרך הרשת - כמוני או במרפאתי בצהלה בתל אביב  לקביעת תור 0549119798
ד
ד"ר נעמי וורמברנד
שמי נעמי. מזה תריסר שנים אני עוסקת בסיוע לנוער ומבוגרים בעלי לקויות למידה והפרעות קשב. כדי להכשיר את עצמי למשימה זו,  למדתי חינוך ופסיכולוגיה בתואר ראשון, ויעוץ חינוכי וחינוך מיוחד בתאר שני ושלישי. כמו כן, אני מאבחנת דידקטית, מאמנת אישית להפרעות קשב, מנחת קבוצות. במשך שנים הייתי מרצה בחינוך מיוחד ופסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, מכללת בית ברל ומכללת סמינר הקיבוצים. מעבר להיבט האקדמי, אני עוסקת ביזום והקמה של מסגרות מגוונות שפועלות לטובת האוכלוסיה של בעלי לקויות למידה והפרעות קשב. כך הקמתי, לפני כ- 12 שנה, את מרכז מהו"ת (מרכז התעצמות ותובנה)  במכללת סמינר הקיבוצים עבור הסטודנטים עם הלקויות. מאז הוקמו 26 מרכזי מהו"ת ברחבי הארץ עבור תלמידים בעלי לקויות למידה והפרעות קשב במערכת החינוך העל יסודי. המרכזים מנוהלים כרשת ושייכים מבחינה מקצועית למרכז "דרך מהות" של מכללת סמינר הקיבוצים, שאותו אני מנהלת. לפני כשנה הוקם מרכז מהו"ת בכלא מעשיהו עבור אסירים עם לקויות למידה והפרעות קשב. אנו מטפלים גם במובטלים כרוניים  על רקע לקותם, כדי להחזירם לעולם התעסוקה, בשיתוף עם עמותת בעצמי. בנוסף, אנו מנהלים מערך השתלמויות מסועף בחדרי מורים ובקרב מטפלים והורים.   
יפעת אלנקרי
יפעת אלנקרי
נעים מאוד, שמי יפעת אלנקרי דיאטנית קלינית בעלת תואר בתזונה B.SC מטעם אוניברסיטת אריאל ובעלת תואר B.A במדעי ההתנהגות. נשואה ואמא לארבעה. עובדת נכון להיום כדיאטנית כללית וילדים בקופ"ח לאומית, מקבלת בקליניקה פרטית בגינות שומרון אכילה רגשית והפרעות אכילה על כל גווניהן. בנוסף מתרגלת באוניברסיטת אריאל בחוג למדעי התזונה ודיאטנית בפרוייקט אורח חיים בריא מטעם משרד החינוך.
כמוניקשב וריכוזחדשותלמה שכחנו מה שבדיוק התכוונו לעשות

למה שכחנו מה שבדיוק התכוונו לעשות

מחקר בדק למה אנשים נוטים לשכוח את הסיבה בגללה נכנסו לחדר ומצא - פתח הדלת גורם לנו לשכוח


מעבר דרך פתחי דלתות גורם לנו לשכוח (צילום: Shutterstock)
מעבר דרך פתחי דלתות גורם לנו לשכוח (צילום: Shutterstock)

 

זה קורה מידי פעם לכולנו: אנחנו נכנסים לחדר למטרה מסוימת, ואז ברגע שנכנסו אנו נעמדים ולא מצליחים להיזכר מה התכוונו לעשות שם. חוקרים מאוניברסיטת נוטר-דאם מצאו את הסיבה – מעבר בפתח הדלת גורם לכשל בזיכרון מכיוון שהוא גורם למוח "לתייק בארכיון" את הפעילות שכרגע ביצעתם.

 

החוקרים מסבירים שכניסה או יציאה דרך פתח הדלת משמשת כ"גבול אירוע" במוח, שמביא להפרדה של אפיזודות הפעילות ו"מתייק" אותן. במילים אחרות, כשעוברים דרך פתח דלת מחדר אחד לאחר, המוח מזהה כל חדר כאירוע חדש ומגדיר שובל זיכרון חדש כדי "ללכוד" את האירוע החדש. בדיוק כמו סימון של פרק בספר, פתחי דלתות מביאים לסופן של אפיזודות ישנות ותחילתן של אפיזודות חדשות – לפחות במוח. לכן, היזכרות בהחלטה או בפעילות שנעשתה בחדר אחר קשה כי היא בעצם כבר "תויקה" הרחק.

 

המחקר שפורסם בכתב העת Quarterly Journal of Experimental Psychology הורכב משלושה ניסויים בסביבות וירטואליות ואמיתיות. במסגרת הניסויים סטודנטים ביצעו משימות זיכרון בעוד שהם חוצים חדר מצד אחד לאחר וכשהם יוצאים דרך פתח דלת.

 

בניסוי הראשון החוקרים השתמשו בסביבה וירטואלית. הסטודנטים עברו מחדר אחד לאחר, כשהם בוחרים חפץ משולחן ומחליפים אותו בחפץ שנמצא על שולחן אחר. הסטודנטים עשו את אותו הדבר גם כשהם עוברים מצד אחד לצד השני של החדר, בלי לעבור דרך פתחי דלתות. החוקרים מצאו כי נבדקים שכחו יותר לאחר שעברו דרך פתח דלת בהשוואה למעבר של אותו מרחק בחדר אחד. זה מראה כי "גבול האירוע" פוגע ביכולתו של אדם לשחזר מחשבות או החלטות שבוצעו בחדר אחר.

 

הניסוי השני בוצע ב"עולם האמיתי". הנחקרים התבקשו להסתיר בקופסאות אובייקטים שנבחרו מהשולחן ולנוע או ברחבי חדר או לעבור את אותו המרחק – רק כשהם עוברים דרך פתח של דלת. התוצאות היו אותן תוצאות שהתקבלו בעולם הווירטואלי – מעבר בפתח דלת פגע בזיכרון.

 

הניסוי האחרון תוכנן לבדוק אם פתחי הדלתות שימשו בפני עצמם כגבולות אירוע או שמא היכולת של אדם לזכור קשורה לסביבה בה ההחלטה – במקרה הזה בחירת האובייקט – התרחשה. מחקרים קודמים הראו כי גורמים בסביבה משפיעים על הזיכרון וכי מידע שנלמד בסביבה מסוימת מאוחזר טוב יותר כאשר הניסיון להיזכר מתבצע באותו הקשר. בניסוי הזה הנחקרים עברו דרך מספר פתחי דלתות, שהובילו אותם חזרה לחדר בו התחילו. התוצאות הראו כי לא היה שיפור בזיכרון, מה שמראה כי הפעולה של מעבר בפתח של דלת משמש כדרך למוח "לתייק זיכרונות בארכיון".

 

 

לפרטים נוספים באתר אוניברסיטת נוטר-דאם