פסוריאזיס כמחלה כרונית דלקתית של העור מתבטאת בשגשוג תאים קרטינוציטים, הפעלה של תאים דנדריטיים של מערכת החיסון, שחרור של ציטוקינים פרו דלקתיים ועירור של תאי T של מערכת החיסון. 

התסמינים הראשונים של פסוריאזיס על העור יכולים להופיע בכל גיל, אולם מחקרים מצביעים על שני שיאים אפשריים של התפרצות המחלה: הראשון בגיל 16 בקרב נשים וגיל 22 בקרב גברים, והשני בגיל 60 בקרב נשים ו-57 בקרב גברים. רוב החולים (75%) מפתחים את תסמיני המחלה לפני גיל ארבעים. אבל מה משפיע על הגיל של התפרצות הפסוריאזיס? מחקר חדש מצא כי התשובה עשויה להימצא בגנים.

חוקרים מאוניברסיטת קופנהגן בדנמרק, בשילוב חוקרים נוספים מהמדינה וכן ממכון המחקר הרפואי בקווינסלנד שבאוסטרליה, בחנו את השפעתם של גורמים גנטיים על גיל הופעת הפסוריאזיס, במסגרת מחקר תאומים המבוסס על מאגר נתוני חולים בדנמרק. במחקר נכללו 34,781 זוגות תאומים מתוך מאגר של זוגות תאומים בגילי 20 עד 71 הרשומים במאגר התאומים הדני, מתוכם 21,450 אובחנו עם פסוריאזיס.

אצל נשים המחלה מתפרצת מוקדם יותר

ככלל, נמצא במחקר כי גיל הופעת הפסוריאזיס צעיר יותר בקרב נשים בהשוואה לגברים. בקרב חולי הפסוריאזיס, הגיל החציוני להופעת תסמיני המחלה עמד על גיל 25 בקרב נשים וגיל 28 בקרב גברים.

עקומת הגילאים זיהתה שני שיאים של התפרצות פסוריאזיס: התפרצות מוקדמת בשנות העשרים לחיים והתפרצות מאוחרת בשנות החמישים לחיים. בקרב מרבית הנבדקים במחקר הופיעו התסמינים בצעירותם, לפני גיל ארבעים – כך בקרב 80% מהנשים ו-76% מהגברים. הופעת תסמינים לפני גיל שלושים דווחה בקרב מעל למחצית מהנבדקים – 65% מהנשים ו-58% מהגברים.

המחקר זיהה קשר גנטי לפסוריאזיס – הסיכון למחלה גדל פי 2.16 בקרב תאומים זהים מונוזיגוטיים החולקים מטען גנטי זהה (הנוצרים מחלוקה של ביצית מופרית אחת), בהשוואה לתאומים דיזיגוטיים שהמטען הגנטי שלהם שונה (הנוצרים מהפריית שתי ביציות בשני זרעונים שונים).

המטען הגנטי משפיע על גיל הופעת התסמינים

כמו כן נמצאה התאמה בין גיל הופעת המחלה בקרב תאומים מונוזיגוטיים (זהים) - קורלציה בערך של 0.84 - שהייתה חזקה יותר מזו שאובחנה בקרב תאומים דיזיגוטיים (שאינם זהים) - קורלציה בערך של 0.6. ממצא זה מעיד על קשר בין גנים לבין גיל הופעת התסמינים. יחד עם זאת, לא נמצא במחקר חיזוק לסברה לפיה גיל צעיר של התפרצות המחלה מיוחס יותר לגנטיקה מאשר גיל מבוגר של התפרצות המחלה.

הימצאותם של שני שיאים בגיל התפרצות הפסוריאזיס העלתה בעבר הערכה כי קיימים שני סוגים של המחלה: פסוריאזיס בהתחלה מוקדמת (early onset psoriasis) שנמצא קשור יותר לנטייה משפחתית ופסוריאזיס בהתחלה מאוחרת (late onset psoriasis) שנוטה יותר שלא להיות קשור לקרבה משפחתית אלא לגורמים סביבתיים. הערכה זו שהועלתה במחקר אמריקאי עוד בשנת 1981 לא אוששה כאמור במחקר הנוכחי.

החוקרים מסכמים בעבודה הנוכחית כי לפי הממצאים, גיל הופעת תסמיני הפסוריאזיס נקבע בחלקו בתורשה בהתאם למטען הגנטי. החוקרים קוראים להוסיף ולחקור את הנושא, בניסיון לזהות מוטציות גנטיות שעשויות להיות קשורות למועד התפרצות התסמינים. הממצאים פורסמו לאחרונה בכתב העת Acta Dermato-Venereologica.

מחקרים בודדים בעבר זיהו גורמים גנטיים הקשורים לפסוריאזיס. לשליש מחולי הפסוריאזיס יש לפחות קרוב משפחה אחד מדרגה ראשונה החולה במחלה. בתאומים זהים, כאשר אחד מאובחן עם פסוריאזיס הסבירות שהשני יאובחן עם המחלה עומדת על 70%, וכשמדובר בפסוריאזיס בילדים האלמנט הגנטי חזק במיוחד. מדענים כבר זיהו מספר גנים ספציפיים העשויים להיות קשורים למחלה: חוקרים מאוניברסיטת יוטה זיהו מוטציה בגן IL36RN שנקשרה לפסוריאזיס פוסטולרית המתאפיינת בפוסטולות – פצעים אדומים עם מוגלה בקצותיהם. וכן מחקר אמריקאי אבחן מוטציה בגן CARD14 שמזוהה עם פלאק פסוריאזיס – הסוג הנפוץ של המחלה המתאפיין בעור אדום ודלקתי עם קשקשת.

חוקרים מספרד דיווחו במארס 2003 בכתב העת Journal of Rheumatology כי הסמן הגנטי HLA-B27 עשוי להיות קשור לגיל צעיר של הופעת תסמינים בקרב חולי פסוריאזיס וחולי דלקת מפרקים פסוריאטית.

Acta Dermato-Venereologica, doi: 10.2340/00015555-2171