מאנליזה וסקירת ספרות שביצעו חוקרים מליידס עולה כי מבחינת השוואת מינונים, rosuvastatin (קרסטור, אסטרה-זנקה) הוא הפוטנטי ביותר בהורדת רמות LDL-C ובהשגת יעדי LDL-C , בהשוואה לסימבסטטין ו-atorvastatin (ליפיטור, פייזר).

העליונות של קרסטור על הסטטינים האחרים בהשגת יעדי ה-LDL-C נבחנה גם בתנאי "חיים אמיתיים" במס' מחקרים, מציינים הכותבים. כמו כן, הם מוסיפים כי לעובדה שהקרסטור נמצא גם בעל יכולת להעלאת ה-HDL-C בשיעורים גבוהים יותר בהשוואה לסטטינים האחרים, יש אפקט אנטי-אתרוגני.

המחברים טוענים שכיום נמצאים בשוק מס' סטטינים, חלקם גם גנרים (כמו סימבסטטין למשל), אולם אנליזות כלכליות-רפואיות שהשוו את עלות הטיפול הכוללת לא הראו בהכרח שהשימוש בסטטינים גנריים הוא יעיל יותר מבחינת עלות/תועלת. למעשה, מס' אנליזות שהמחברים סוקרים במאמר הראו שהשימוש בקרסטור היה יעיל יותר מבחינה כלכלית/רפואית הן מליפיטור והן מסימבסטטין גנרי.

החוקרים מסכמים את המאמר כך: קיימת ללא ספק הוכחה ברורה באשר לתועלת בהורדת ליפידים לאחר CABG. כרגע אין מחקרים התבוננותיים או אקראיים אשר העריכו את התוצאות בחולים לאחר CABF בקרסטור בהשוואה לסטטינים אחרים.

הספרות הקיימת מראה כי במונחי מ"ג אקוויוולנטים, קרסטור הוא הפוטנטי ביותר בהורדת LDL-C . ניטור רמות LDL-C לאחר CABG וביצוע טיטרציות בהתאם מתבצע כיום במציאות בצורה לא מספקת. מכיוון שקרסטור מאפשר לכמות גדולה יותר של חולים להשיג את יעד ה-LDL-C שלהם כבר במינון ראשוני של 10 מ"ג, העדר הצורך בניטור וביצוע טיטרציות הוא יתרון חשוב ומשמעותי.

עלות התועלת האמיתית של רישום תרופות גנריות במחירים הנוכחיים אינה ברורה, והמחברים חשים שזהו תחום הדורש מחקר נוסף. המחברים לכן ממליצים שמכיוון שחולים לאחר CABG נמצאים בסיכון גבוה ולהשגת יעדי ה-LDL-C הנמוכים שלהם חשיבות מכרעת, קבוצת מטופלים זו זקוקה לטיפול בסטטין גם אם פרופיל הליפידים שלה הוא רגיל. הרופא המטפל צריך להיות ער ליעדי הליפידים כפי שנקבעו ע"י האיגודים המקצועיים בארצו ובעולם, ולהיות מוכן לעשות שימוש בסטטינים במינונים גבוהים, או לשנות הטיפול לסטטינים אלה במידה והמעקב מראה שהמטופלים בקבוצה זו אינם משיגים את יעדי הליפידים.

European Journal of Cardio-Thoracic Surgery, 2009, 36(4), 628-632
 

החדשה הופיעה ב- E-Med