לחץ דם
מנהלי קהילה
מודעות או תיוג עצמי של אנשים שהם סובלים מיל"ד מסבירים בחלקם את המצוקה הנפשית של חולים אלו
מודעות או תיוג עצמי של אנשים שהם סובלים מיל"ד ולא מעצם העובדה שיש להם יל"ד מסבירים בחלקם את המצוקה הנפשית של חולים אלו.
במחקר אנגלי נמדדה רמת המצוקה הנפשית (ע"י 12 פריטי ה - General Health Questionnaire) בקרב 33,105 מבוגרים (גיל ממוצע 52 מתוכם 46% גברים), לחץ הדם, נתונים על היסטוריה של יל"ד והשימוש בתרופות.
המודעות ליל"ד של הנבדקים אושרה ע"י אבחנת הרופא או ע"י שימוש בתרופות נגד יל"ד. היעדר מודעות לקיום יל"ד הוגדר כיל"ד במרפאה (שווה או מעל 140/90 ממ"כ) ללא אבחנה או טיפולים קודמים.
בחולים שהיו מודעים שיש להם יל"ד נמצאה עלייה בסיכון למצוקה הנפשית (לפי ניקוד GHQ שווה או מעל 4) בהשוואה לנורמוטנסיביים. לעומת זאת, יחס ההסתברות לחולי יל"ד שלא היו מודעים למחלה היה 0.91 – לא מובהק. גם התרופות נגד יל"ד ומחלות מלוות היו קשורים במצוקה נפשית, אלא שהם לא הסבירו את המצוקה הנפשית הגדולה בקרב חולים שהיו מודעים לכך שיש להם יל"ד. נמצא גם קשר חלש ולא ליניארי בין לחץ הדם הסיסטולי והמצוקה הנפשית כך שלחץ הדם בחולים עם מצוקה נפשית יכול היה להיות נמוך או גבוה.
Hamer M, Batty GD, Stamatakis E, et al. Hypertension awareness and psychological distress. Hypertension. 2010 Jul 12. [Epub ahead of print].
תוצאות מנוגדות נמצאו במחקרים קודמים שעסקו בקשר בין מצוקה נפשית כמו חרדה או תסמיני דיכאון ויל"ד. יש שמצאו קשר חיובי, אחרים מצאו קשר שלילי ואחרים לא מצאו קשר. במספר מחקרים נמצא שחולים "מתוייגים" כסובלים מיל"ד יכולים לאמץ "תפקיד של חולה" (sick role) עם הפרעה קשה באיכות החיים.
הקשר בין יל"ד ומצוקה נפשית יכול להיות בגלל לחץ הדם עצמו, בגלל תגובות לתרופות או כתוצאה מ"תיוג". במחקר הנוכחי נבדקו כל שלושת האפשרויות. הממצאים מראים שעצם העובדה שחולה מודע לכך שיש לו יל"ד ולא לחץ הדם עצמו מסביר בחלקו את המצוקה הנפשית הגדולה של החולים שמטופלים ביל"ד.
גם השימוש בתרופות נגד יל"ד קשור במצוקה נפשית אבל ממצא זה אינו מסביר את הסיכון המוגבר למצוקה באלו שמודעים לכך שיש להם יל"ד. יש חשיבות להתייחס למצוקה נפשית של חולי יל"ד, להימנע משימוש במושג "ההורג השקט" ולמצוא דרכים להסביר להם שיל"ד הוא אמנם גורם סיכון קרדיו-וסקולרי ולא "הגורם", שטיפול בו ביחד עם גורמי סיכון אחרים יכול להוריד (לא למנוע) את הסיכון, אבל הוא עדיין אינו מהווה מחלה "רצינית" בסדר גודל כמו מחלות כרוניות (כמו מחלות לב וסרטן), שמתבטאות בתלונות רבות ותסמינים שפוגעים באיכות החיים ושסכנתן לחיים גבוהה לאין שיעור מ"סכנת" לחץ הדם הגבוה.
מתוך אתר החברה הישראלית ליל"ד