לקשר שבין אושר בחיים להפחתת הסיכון למחלות כרוניות נוסף לאחרונה מחקר חדש מפינלנד, המראה כי נשים מבוגרות בגילי 70-60, שמדווחות על אושר בחייהן, חיות עם עצמות בריאות יותר ובסיכון נמוך יותר לירידה בצפיפות העצם, לאוסטיאופורוזיס ולהתפתחות שברים בעצמות.

במחקר שנערך באוניברסיטת מזרח פינלנד נאספו נתונים מתוך מחקר OSTPRE המבוצע במחוז קופיו בפינלנד ובוחן גורמי סיכון לאוסטיאופורוזיס מאז 1989. הניתוח הנוכחי מבוסס על נתונים שנאספו בקרב מדגם מהאוכלוסייה של 2,167 נשים שנולדו בשנים 1941-1932 שעברו בדיקות צפיפות עצם בשנת 1999, ומעקב כעבור עשור - ב-2009.

אושרן של הנשים המשתתפות במחקר נאמד בשאלון דיווח עצמי לשביעות רצון מהחיים אותו מילאו הנבדקות בתחילת המחקר ובתום המעקב, שכלל ארבע שאלות המתייחסות ישירות לאושר, וכן לעניין בחיים, קלות בחיים ובדידות.

לאורך עשר שנות המעקב ירדה צפיפות העצם של כלל המשתתפות במחקר ב-4% בממוצע מ-880 ל-846 מ"ג לסנטימטר מעוקב (mg/cm2), אולם נרשמו פערים גדולים באופן משמעותי של 52% בין קבוצת הנשים שנמצאו שבעות רצון מחייהן בהשוואה לנשים שדיווחו על חוסר שביעות רצון. ככלל, 539 נשים (25%) נמצאו עם שביעות רצון גבוהה מחייהן, 1,394 עם שביעות רצון בינונית-מתונה (65%) ו-234 עם שביעות רצון נמוכה (10%).

בבדיקת השינויים בשאלון לאורך המחקר, לנשים שחלה הידרדרות בשביעות רצונן מהחיים נרשמה ירידה בצפיפות העצם הגבוהה ב-85% בהשוואה לנשים ששביעות רצונן השתפרה.

נשים שאינן שבעות רצון מחייהן דיווחו על התנהגויות מסכנות בריאות בשכיחות גבוהה יותר: 8.1% מכלל הנשים במחקר היו מעשנות, ושיעור העישון היה גבוה יותר בקרב נשים שאינן שבעות רצון מחייהן (13.7%) בהשוואה לנשים שדיווחו על שביעות רצון גבוהה מהחיים (6.7%). כמו כן, 2% דיווחו על שתיית יתר של אלכוהול (מעל 360 גרם לחודש - כלומר מעל לכוס ביום) – 4.4% מקרב הנשים עם שביעות רצון נמוכה בחייהן לעומת 2.3% מקרב הנשים עם שביעות רצון גבוהה מהחיים. באשר לנטילת תרופות לטיפול בדיכאון, שנמצאה בקרב 9.7% מכלל הנבדקות, אובחן פער גדול במיוחד של פי 5.6 בין נשים עם שביעות רצון נמוכה (26.9%) בהשוואה לגבוהה (4.8%).

חוסר שביעות רצון מצטרף במחקר הנוכחי לרשימה ארוכה של גורמי סיכון מוכחים לאוסטיאופורוזיס הכוללת גיל, ובקרב נשים את גיל המעבר באופן ספציפי, וכן היעדר פעילות גופנית, מבנה גוף רזה, עישון, נטילת תרופות מסוימות וצריכה נמוכה של סידן וויטמין D. כמו כן זוהה במחקרים קשר בין לחץ בחיים ודיכאון לבין התפתחות אוסטיאופורוזיס, ובין השאר גם קשר עקיף הנסמך על אורח חיים פחות בריא המאפיין אנשים במצבי לחץ, הכולל הימנעות מפעילות גופנית ותזונה ירודה.

לפי אחד ההסברים לקשר שבין דיכאון לאוסטיאופורוזיס, שהוצע במאמרים בעבר, דיכאון מייצר מצב של לחץ כרוני בגוף ומעודד הפרשה מוגברת של הורמון הקורטיזול ושל תרכובות מסוג קטכולאמינים, המובילים לירידה בצפיפות העצם. כמו כן נמצא כי רמה נמוכה של אסטרוגן קשורה הן בדיכאון והן באובדן רקמת עצם. ובנוסף מציעים החוקרים כי שביעות רצון נמוכה, כפי שנאמדה במחקר, משפיעה אף היא על רמתו של סמן אנטי דלקתי מסוג אדיפונקטין בדם, וכך תורמת להשפעה לרעה על צפיפות העצם.

החוקרים מסיקים כי שיפור בשביעות הרצון והאושר בקרב נשים מבוגרות יכול לפי המחקר להועיל לא רק ברמה הנפשית, אלא אף גופנית בהפחתת הסיכון לאוסטיאופורוזיס, ומדובר במדד שעל מערכות בריאות להתייחס אליו בפיתוח תכניות למניעת תחלואה באוסטיאופורוזיס. הממצאים מתפרסמים בגיליון האחרון של כתב העת Psychosomatic Medicine.

שביעות רצון מהווה מדד שנקשר בעבר גם למחלות כרוניות נוספות, אם כי מרבית המחקרים התמקדו עד כה בעיקר במחלות ששכיחותן באוכלוסייה גבוהה כגון מחלות לב וסרטן. מחקר מאוקטובר 2011 שנערך בבריטניה מצא כי אושר מאריך את תוחלת החיים ומפחית ב-35% את הסיכון לתמותה בקרב מבוגרים בגילי 80-50.

Psychosomatic Medicine Doi: 10.1097/PSY.0000000000000114