הטיפול בבן משפחה הסובל ממחלה כרונית או נכות אינו משימה קלה, אבל נראה שיש לה גם יתרונות: חוקרים מאוניברסיטת Johns Hopkins מצאו שלאנשים המסייעים לקרוביהם יש סיכון מופחת למוות מוקדם. 

המחקר שפורסם בכתב העת האמריקאי לאפידמיולוגיה התבסס על נתונים של יותר מ-3,500 אנשים המטפלים בבן משפחה הסובל ממחלה כרונית או נכות ו-3,500 אנשים הזהים להם במאפיינים רבים, כמו גיל, רמת הכנסה, רקע נפשי והיסטוריה רפואית, שאינם מטפלים.

במהלך 6 שנות המעקב, שיעורי התמותה היו נמוכים ב-18% בקרב המטפלים בבני משפחה בהשוואה לאלה שאינם מטפלים.

80% מהמטפלים שהשתתפו במחקר אמרו שהם לא חשים מתח נפשי או רגשי בכלל או חשים רק רמות מתונות של מתח כזה. פחות מאחד מחמישה מטפלים חש שהטיפול גורם לו "מתח גבוה".

בעבר חוקרים מצאו אצל מטפלים רמות גבוהות יותר של לחץ, שכיחות גבוהה יותר של תסמיני דיכאון וסיכון מוגבר למוות, אך רוב המחקרים הללו התמקדו במטפלים בחולי דמנציה. במחקר הנוכחי המטפלים סייעו לקרובי משפחה עם בעיות רפואיות כרוניות מגוונות ובמקרים רבים לא היה מדובר בטיפול מסביב לשעון.

מחקר זה מתווסף למחקר שפורסם בשנת 2010, שמצא כי לפעמים בטיפול בקרוב חולה כרוני או מבוגר יש גם אלמנטים פסיכולוגיים חיוביים. החוקרים בחנו מקרוב התנהגויות עזרה ואת הרווחה האישית בקרב 73 אנשים שסיפקו טיפול מלא לבן זוג חולה. הם מצאו כי בני זוג מטפלים חוו יותר רגשות חיוביים ופחות רגשות שליליים כאשר הם לקחו חלק בטיפול פעיל כגון האכלה, רחיצה והלבשה. 

טיפים לטיפול במטפל

American Journal of Epidemiology, online October 3, 2013