מחקר חדש מראה כי כאשר אדם יכול לספור את הקצב שניתן ע"י גירוי חיצוני, מוחו יכול לשמש כמטרונום פנימי.

דפוסי פעילות אופייניים בשם תנודות בטא ודלתא נצפו באזורים שונים של המוח מאז המאה ה-20 וכבר מאז הן נקשרו באופן תיאורטי עם תשומת הלב והקשב. הזדמנות ייחודית להקליט ישירות מהקורטקס המוטורי של האדם איפשרה לחוקרים מאוניברסיטת שיקגו לחקור את הקשר הזה באופן יסודי מאי פעם.

הניסוי, שפורסם בעיתון Neuron, חושף את הדינמיקה המסובכת של המוח. תנודות ביתא ניתן לקרוא כהשתקפות של כמה תשומת לב מקדיש האדם במשימה שלפניו ואילו תנודות דלתא משמשות כמטרונום פנימי, המאפשרות למוח לצפות מראש את הרגעים בהם יש צורך ביותר תשומת לב.

השתלה נסיונית בוצעה כבר בשנת 2006. אז הושתל מכשיר שאפשר לטטראפלג לשלוט בסמן המחשב באמצעות פעילות מוחית. במסגרת ניסוי רפואי זה, שבב קטן המכיל כמעט 100מיקרואלקטרודות הושתל  בקורטקס מוטורי. בשבב אותות חשמליים תורגמו על יד המחשב לתנועה על סמך מחשבות האדם.

בעולם יש הרבה גירויים בעלי קצב. אם הגירוי לו אתה מחכה הוא בעל קצב, כדאי לשים לב אל הקצב.
לדוגמה, כאשר מישהו משחק טניס או כדורסל, המוח מנצל את הקצב של הכדרור כדי להגביר את תשומת הלב והתגובה המוטורית.

הבנה חדשה זו של הקשר בין הפעילות המוחית לבין תשומת לב אולי רלוונטיות בתחום של נוירופסיכולוגיה. כלי אבחוני טיפולי זה מאפשר להעריך את תשומת הלב של אדם מרגע לרגע, עם משוב מתאים לאדם  כדי לשפר את תשומת לבו.

זיהוי דפוסי קצב של תנודות עשוי להיות שימושי גם בפיתוח טכנולוגיות המאפשרות לאנשים משתוקים להפעיל אויבייקטים שונים דוגמת כסא גלגלים או מחשב. ממשק מוח- מחשב נועד לעזור לאדם להזיז את הסמן עם המחשבות שלו על התנועה, אבל  האדם המחובר לממשק, לא תמיד רוצה להשתמש בו. לכן, על יד שימוש בתכונות של התנודות, המחשב יכול לקבוע מתי האדם רוצה לזוז.

Neuron, 2010; 65 (4): 461-471

מתוך- ScienceDaily

תרגום ועריכה: אנה רייזמן