הקשר בין גורמי דחק ומתח נפשי מתמשך ושבץ מוח שרוי במחלוקת וגם המנגנונים המקשרים ביניהם אינם ברורים. מחקר חדש שפורסם בירחון היוקרתי STROKE בדק את הקשר בין מתח לשבץ באמצעות חשיפת עכברי מעבדה במשך 28 ימים לגורמי דחק שונים כגון חשיפה לעכברושים.

החוקרים הגרמנים בדקו ערכי לחץ דם ודופק וכן נתונים מתוחכמים יותר כגון תגובה של תפקוד תאי האנדותל המצפים את הדופן הפנימית של כלי הדם. בנוסף, החוקרים השרו שבץ מוח בכל העכברים על ידי חסימה של עורק המוח התיכון המספק דם לרקמת מוח נרחבת.

מתוצאות המחקר עולה כי היקף השבץ היה רחב באופן משמעותי בקרב אותם עכברים שנחשפו לגורמי דחק ביחס לעכברי הביקורת שלא נחשפו להם. כמו כן נמצא כי תפקוד תאי האנדותל היה לקוי באותם עכברים שנחשפו למתח נפשי.

המחקר הדגים כי דחק נפשי גורם, על ידי מנגנונים פיזיולוגים, לשינויים בדפנות כלי דם ולשבץ מוח. עורכי המחקר משערים כי עליה בהורמוני דחק ידועים כגון קורטיקוסטרואידים גורמים לאותם שינויים. 

מהמחקר עולה כי בחולים בסיכון גבוה, מתח נפשי עלול להעלות סיכון לשבץ. כמו כן יתכן כי בעתיד יהיה ניתן להקטין את הסיכון לשבץ על ידי טיפולים הורמונאליים כגון חסימת הקולטן לקורטיקוסטרואידים בדפנות כלי הדם.

STROKE SEP 2011