המחשבה שלשרוף או לחתוך את עצמך בכוונה יכולה לספק הקלה ממצוקה נפשית, היא קשה להבנה עבור מרבית האנשים. בכל זאת התופעה הזאת קיימת ומוכרת. מחקר חדש בדק את המנגנונים העצביים האחראיים לאפקט ההרגעה של פגיעה עצמית.

אנשים המאובחנים כסובלים מהפרעת אישיות גבולית חווים רגשות בעוצמה רבה ופעמים רבות מתקשים לווסתם. קבוצה זאת של אנשים גם מציגה שיעורים גבוהים של התנהגויות פגיעה – עצמית, אשר מסייעות להם להפחית מצבים רגשיים שליליים.

מחקר חדש בדק את ההשפעה של גירוי רגשי וגירוי תרמי (גירוי באמצעות חום) בקרב אנשים אשר סובלים מהפרעות אישיות גבולית ובקרב קבוצת ביקורת של אנשים שאינם סובלים מההפרעה. החוקרים השתמשו בטכניקות הדמיה של המוח, תוך שימוש בגירוי חזותי (תמונה) כדי לייצר השפעה שלילית, חיובית וניטרלית וגירוי תרמי כדי לייצר כאב. הגירוי המכאיב של חום ניתן באופן אינדיווידואלי לכל נבדק בהתאם לסף רגישות הכאב האישי שנבדק אצלו.

בקרב הקבוצה שאובחנה עם הפרעת אישיות גבולית נמצאו עדויות של פעילות מוגברת של המערכת הלימבית בתגובה לתמונה שמעוררת רגש שלילי או חיובי. ממצא זה תואם את הידע הקיים לגבי בעיות בוויסות הרגשי באנשים עם הפרעת אישיות גבולית. הפעלה של איזור האמיגדלה במוח גם הייתה קשורה לקשיים בויסות רגשי שדווחו על ידי הנחקרים.

יחד עם זאת, הגירוי התרמי עיכב את הפעולה של האמיגדלה בקרב כלל הנבדקים במחקר, כנראה כתוצאה מדיכוי של תגובה רגשית.

הממצאים תומכים בהשערה שגירוי פיזי מכאיב מספק גם הקלה מסוימת ממצוקה רגשית, בגלל שבאופן פרדוקסאלי הכאב מדכא אזורים במוח המעורבים ברגש. תהליך זה עוזר לאנשים עם הפרעת אישיות גבולית לפצות על מנגנון ויסות רגשי לקוי.

המחקר מאשר ממצאים קודמים בנוגע לרגשיות יתר בקרב אנשים אשר סובלים מהפרעת אישיות גבולית ומציע שאנשים אלה מעבדים גירוי מכאיב באופן שונה מכלל האוכלוסייה.

תרגמה וערכה: מיכל אפק

Biological Psychiatry, 2010; 68 (4): 383 DOI:10.1016/j.biopsych.2010.04.015