חייבת להקיא חייבת להקיא רוצה להקיא רוצה לאכול ולהקיא להקיא את כל הגועל הזה חייבת להקיא חייבת להקיא חייבתתתת להקיאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא פאק.

ועוד שנה עוברת. והמציאות לא מפסיקה להתנגש לך בדמיון להתנגש לך בחזון בכל מה שהיית רוצה- אם היית יכולה- אם היה לך רצון. ואת בכלום הזה מרחפת בו, לא נוגעת בריצפה מפחדת מכל מבט, מכל נגיעה מפחדת מהמראה מהשתקפות מפחדת מבדידות מפחדת מפחדים...

אני שוקעת. באיטיות. המים חמימים. קוראים לי פנימה. ניצוצות. קסם. זה לא המקום שלך. בבקשה. תזכרי שזה לא המקום שלך כבר. תצאי מהמערבולת הזאת. תעמדי ישר. זה לא שלך. אין לך חלק בזה. אין לך איך לתקן את זה. תפסיקי לטפל בכולם. זה מאחורייך. זה העבר שלך....

תדברי מחר? או שתקריאי? או שתפתיעי ותצליחי לאחד? תפסיקי להסס כל הזמן. זה טבעי שבנאדם פוחד. זה טבעי שבנאדם בודד. זה טבעי שבנאדם טועה; ולא לומד. - זה טבעי?

צריכה את הידיים החזקות והגדולות של סבא. שירימו אותי על כתפיו כדי שאוכל לראות את הדברים מפרספקטיבה טובה יותר. צריכה להפליג בדמיוני לנקודה כלשהי בעתיד בה דברים יהיו טובים או לפחות בהירים יותר כדי שאוכל לשאוב קצת כוחות למסע הבלתי-נגמר הזה. צריכה לחז...

החדר הישן שלי. בחריצים שבין הלבנים בקיר הימיני עדיין מציצות מילים שחרטתי בדם. רגעים שאני מעדיפה שישארו בבית הזה וישכחו מאחור. המרצפת הכי פינתית, בין ארון הבגדים לקיר השמאלי, עדיין מסומנת בדם של החתך הראשון שעשיתי בחיי. מתחת לאדן החלון הפנימית עדי...

מתנפחת. כאילו כל האויר המלוכלך של העולם נכנס לך לתוך הבטן. וכל הסחף שנתקע בריאות מתגבש לגוש שחור וצמיגי שחוסם לך את דרכי הנשימה. כאילו רק הקאה תגרום לך להרגיש טוב יותר. את לא פועלת. את יותר חזקה מזה. ומשאלה קטנה בלב מבקשת שזה יהיה אחרת עכשיו. נעשו ה...

משהו קרה, כי אם זה לא מצליח לי אז אני פשוט לא מכירה את מי שנהייתי. שקוף. כאילו הכל כל כך ברור. מתפרקת לכם מול העיניים. מתפוררת לכם בידיים. העיגולים השחורים מסביב לעיניים מסגירים אותי, והמבט הזה בטוח רק מוסיף. מסכות- יש, הן פשוט לא אטומות מספיק. אול...