היי, אני חדשה כאן.. מאז התפרצה המחלה לא כתבתי(לא שלפניי עשיתי זאת לעיתים קרובות אבל.. נו, מילא). אחרי אובדן אבי היקר ההרעבות החלו. נכנסתי לזוגיות חדשה ומהממת שגם בה אני פוגעת. אני בטיפול צמוד של פסיכולוגית. מצליחה לעבוד גם עליה. החלקים ההרסניים שלי ככ גדולים שאני בעצמי מופתעת מהם. מצחיק שאני בעצמי מטפלת ועובדת מול גורמים טיפוליים וחולה ככ הרבה זמן. אין לי שום תמיכה משפחתית, כולם מפקפקים במצבי וחושבים ש״השתגעתי״. אצל אמא זה לרוב מסתכם ב״שבי, תאכלי והכל הסתדר״. הפסקתי להשקל לפני חודש. אני בסדר עם זה. פחות עם האובססיה המחשבתית והמטרידה שגומרת עלי. למה טיפולים ככ יקרים.... יתכן שכשאבדנו-אבדנו?