תחלואה ותמותה קרדיווסקולרית מוגברים בחולי דיאליזה. מטרת מחקר פיילוט זה היתה להעריך יעילות פעילות גופנית מבוקרת במהלך דיאליזה בהפחתת גורמי סיכון חדשים קרדיווסקולריים.

17 חולי דיאליזה חולקו אקראית ל-2 קבוצות:

(1) קבוצת התערבות - פעילות גופנית מבוקרת במהלך דיאליזה (8 חולים)

(2) קבוצת ביקורת - ללא פעילות גופנית במהלך דיאליזה (9 חולים)

ההתערבות נמשכה כ-4 חודשים.

בראשית המחקר נלקחו בדיקות דם להערכת מדדים הקשורים לסיכון קרדיווסקולרי, בוצע אקו לב להערכת מבנה הלב ותפקודו וכן בוצעה הערכה של הכושר הגופני ויכולת הליכה.

החוקרים מצאו כי כעבור 4 חודשים, הכושר הגופני ויכולת ההליכה של קבוצת ההתערבות השתפר משמעותית, לעומת העדר שינוי בקבוצת הביקורת.

לא נמצאו הבדלים בין שתי הקבוצות בפרופיל השומנים בדם או בסמני דלקת, כגון CRP ו-6-IL.

החוקרים מצאו כי רמות בדם של thiobarbituric acid, שהינו סמן של עקה חמצונית, הופחתו בכמעט 40% בקבוצת ההתערבות, ולא השתנו כלל בקבוצת הביקורת.

עוד מצאו החוקרים כי רמות alkaline phosphatase (ALP), הנחשב כגורם סיכון להסתיידויות של כלי דם, הופחתו ב-27% בקבוצת ההתערבות, אך לא השתנו בקבוצת הביקורת.

בנוסף, נמצא כי עובי שכבת השומן העוטפת את הלב הופחתה ב-11% בקבוצת ההתערבות, ונותרה ללא שינוי בקבוצת הביקורת.

החוקרים הסיקו כי פעילות גופנית מבוקרת במהלך דיאליזה משפרת גורמי סיכון חדשים קרדיווסקולריים, כולל סמנים של עקב חמצונית, ALP ועובי שומן אפיקרדיאלי.

דרושים כמובן מחקרים נוספים כדי לאשש ממצאים אלו ולהעריך האם אכן ההתערבות תוביל בסופו של דבר להפחתה בתחלואה ותמותה לבבית.

ndt.oxfordjournals.org/cgi/content/abstract/gfq106

תרגום ועריכה: ד"ר נעמי לוין-יינה