מחקר חדש שפורסם בכתב העת Journal of the American College of Cardiology מצא קשר בין פעילות גופנית במשך יום העבודה ובשעות הפנאי לסיכון מופחת לפתח אי-ספיקת לב.

המחקר נערך על כ- 60,000 משתתפים בני 25-74 שלא סבלו מאי ספיקת לב בתחילתו. המשתתפים מילאו שאלון בנוגע לרמת הפעילות שלהם בשעות הפנאי, במהלך ההגעה לעבודה, ובמהלך יום העבודה.

רמת הפעילות במקום העבודה חולקה לשלוש דרגות: נמוכה (עבודה הכרוכה בישיבה במשרד), בינונית (עבודה הכרוכה בעמידה והליכה) וגבוהה (עבודה הכרוכה בהליכה והרמת משאות, או עבודה פיזית קשה). גם רמת הפעילות בהגעה והחזרה ממקום העבודה חולקה לשלוש דרגות: הגעה ברכב או הגעה אחרת שאינה דורשת פעילות, הליכה או רכיבה על אופניים שאורכה 1-29 דקות בכל יום, והליכה או רכיבה על אופניים למשך יותר מ-30 דקות בכל יום. הפעילות בשעות הפנאי חולקה לדרגה נמוכה (פעילות מינימאלית כגון צפייה בטלוויזיה או קריאה), בינונית וגבוהה.

החוקרים נטרלו את השפעתם של גורמים כגון גיל, עישון, השכלה, מדד מסת הגוף, לחץ דם, רמת הכולסטרול, היסטוריה של מחלות לב, סוכרת ומחלת ריאות.

במהלך תקופת מעקב שנמשכה בממוצע 18 שנים, 1,868 גברים ו-1,640 נשים פיתחו אי ספיקת לב. הסיכון לאי ספיקת לב עלה ככל שירדה רמת הפעילות הגופנית בשעות הפנאי ובשעות העבודה. 

החוקרים מצאו כי בגברים, הסיכון לאי-ספיקת לב ירד ב- 10% בקרב אלה שביצעו פעילות גופנית בינונית במקום העבודה ו- 17% בקרב אלה שביצעו פעילות גבוהה במקום העבודה, בהשוואה לאלה שביצעו פעילות נמוכה. בקרב נשים, הסיכון לאי ספיקת לב ירד ב- 20% בקרב אלה שביצעו פעילות גופנית בינונית במקום העבודה ו- 8% בקרב אלה שביצעו פעילות גבוהה, בהשוואה לאלה שביצעו פעילות גופנית נמוכה בעבודה.

עוד נמצא כי בגברים, הסיכון לאי-ספיקת לב ירד ב- 17% בקרב אלה שביצעו פעילות גופנית בינונית בשעות הפנאי ו- 35% בקרב אלה שביצעו פעילות גבוהה בשעות הפנאי, בהשוואה לאלה שביצעו פעילות נמוכה. בקרב נשים, הסיכון לאי ספיקת לב ירד ב- 16% בקרב אלה שביצעו פעילות גופנית בינונית בשעות הפנאי ו- 25% בקרב אלה שביצעו פעילות גבוהה, בהשוואה לאלה שביצעו פעילות גופנית נמוכה בשעות הפנאי.

להגעה פעילה למקום העבודה היה יחס הפוך לסיכון לאי-ספיקת לב בנשים, אבל לא בגברים.

החוקרים מצאו גם כי קומבינציה של שתי סוגי פעילויות הביאה לסיכון מופחת אפילו יותר לאי ספיקת לב.

J Am Coll Cardiol, 2010; 56:1140-1148

עוד כתבות בריאות באתר מוטק'ה