ניר לנדוי, תושב מודיעין בן 29, היה מכור בחייו לריגוש, סיכונים ולאתגרים. הוא בילה בעיקר בשמיים, צנח מאות פעמים צניחה חופשית והפך לאחד הצעירים המוכשרים והמבטיחים בישראל בענף הזה. עד לאותה צניחה גורלית של בקושי דקה אחת באוויר - ורגע לפני הנחיתה לקרקע  ששינתה לעד את חייו של ניר.

לפני כשנה וחצי, שבועיים בלבד אחרי שהתחתן, יצא לנדוי עם חבריו למחנה האימון. "הגענו לשם, פגשנו את אלוף העולם והיו כמה ימים מדהימים. מדובר באחד משני מועדוני הצניחה הכי גדולים בעולם, היו לנו הדרכות על הקרקע, צניחות נהדרות, כיף ענק", מספר ניר.

ביום הרביעי לצניחות, מיד אחרי שיחת טלפון עם אורנה(אישתו) ואחרי מאות צניחות מוצלחות, ניר עלה לשמיים, קפץ מהמטוס, צנח והתרסק. "אני אפילו לא זוכר את העלייה למטוס, רק את הבוקר שלפני", משחזר ניר, "צנחתי וכנראה עשיתי לופ לא טוב, במהירות גבוהה מדי, ונחתי לא טוב. התרסקתי. סיפרו לי שהייתי בהכרה. שאמרתי שהרגליים כואבות לי. חיל האוויר האמריקני שהתאמן שם פינה אותי מיד בהיטס לבית חולים מקומי".

ניר נפגע בחוליה החמישית של עמוד השדרה, שלמעשה התרסקה כליל. מערכות גופו החלו לקרוס, והוא הוכנס לניתוח ארוך. הרופאים אמרו למשפחה ולחברים שהוא נפצע אנושות, ושיש סיכוי גדול שלא ישרוד את הניתוח. ניר נאבק על חייו, הצליח לשרוד את הימים הראשונים הקריטיים ועבר ניתוח נוסף.

את תהליך השיקום שלו בארץ ניר עבר ועדיין עובר בבית החולים תל השומר, בין השאר טיפולי פיזיותרפיה, הידרותרפיה, ריפוי בעיסוק וטיפול פסיכולוגי. "לא ויתרתי לרגע. קרעתי שם את עצמי", מספר ניר ל"ישראל  היום", "יכולתי לשכב ולהתבאס, להיות קורבן, אבל החלטתי שאת כל ה’רעל’ שלי על הצניחה אני מעביר עכשיו לטיפולים, לשיקום. לא הסכמתי להידרדר למקומות חשוכים".

כעבור כמה חודשים עזב ניר את בית החולים, והגיע עם אורנה לביתם החדש במודיעין, ששופץ והותאם לצרכיו החדשים. "עצם זה שאני מצליח להתנייע עם כיסא הגלגלים, לעבוד על המחשב ועכשיו התחלתי גם לנהוג בעצמי - זה דבר ענק בשבילי", הוא מספר על הישגיו, "זה לא פשוט פתאום להיות תלוי באחרים, כרוך אחרי אורנה. חיי הזוגיות משתנים, ועכשיו העצמאות שלי חוזרת אלי לאט לאט. אפילו התחלתי לחפש עבודה".

על אף הפציעה הקשה, שהותירה אותו נכה ומשותק בכל גופו ומונעת ממנו לבצע את הפעולות הפשוטות ביותר, הוא אומר שכוח הרצון שלו לחיות ולא להיות קורבן הוא מעל הכל ושאין לו שום כוונה להפסיק להתקדם בשיקום המפרך שהוא עדיין עובר בכל יום.
 

כתבה מלא ב"ישראל היום"

ערכה: אנה רייזמן