אני רואה איך איך הולכת ונשאבת עוד קצת לתוך המחלה עם כל יום שעובר. היום היה השיא, אני מרגישה כבר מנותקת מכל מה שקורה. אחרי הרבה זמן שלא הרגשתי כל כך רע חזרתי לשפל המדרגה ואין לי מושג איך להרים את עצמי עכשיו מהמקום הנמוך שהגעתי אליו עם ההפרעה...

הייאוש מתחיל לאכול לי את הימים, יום אחרי יום, אני נהיית רק יותר מיואשת. ההקאות משגעות אותי, הבולמוסים מחרפנים אותי לחלוטין. אני מרגישה שאני נכנסת בקירות, מנסה להפטר ממשהו שכבר מזמן לא שם, רק אצלי בראש הוא עדיין נמצא. ואין לי מושג איך לעשות את זה.

בבית אריזה ביישוב, נחמד לי מאוד ואני מעבירה את הזמן בצורה טובה.

משיגים דברים עושים דברים. מתי גם לי יגיע? זה יקרה בכלל?

וההתרסקות עם האופניים אתמול לא עזרה מי יודע מה, כל גל קור מעלה את הכאב במרפק. כנראה שהמזל שלי שהשאר זה סימנים כחולים. מתפוצץ לי הראש, הייאוש אוכל לי את הימים, יום אחרי יום.

השיחה היום הלכה ממש טוב, אני הולכת על ניסיון עם הפסיכולוג, אולי הוא יצליח לפענח אותי.

שונאת את זה

הסחרחורות מתגברות הכאבים מתגברים ולי נשארה רק עוד מילה אחת ייאוש