מחלת כליה כרונית מהווה גורם סיכון בלתי תלוי לתחלואה לבבית. במחקר שכלל 883 חולים, נמצא כי עבור כל עליה של 1 מ"ג% ברמת הזרחן בדם, הקשורה עם תפקוד כלייתי יריד, קיימת עליה של 60% בסיכון להסתיידויות של כלי הדם הכליליים.

במחקר נכללו 883 אנשים בריאים, ללא מחלה כלילית ידועה וללא תחלואה נלווית משמעותית בין השנים 1994 ל-2003. המשתתפים במחקר עברו סדרה של בדיקות, הכוללת גם הערכת קיום הסתיידויות בכלי הדם הכליליים, וזאת ע"י בדיקת CT מיוחדת. החולים עברו את ההערכה מדי שנתיים, במשך לפחות 6 שנים.

הסתיידויות של כלי הדם הכליליים נמצאו ב-28% מהאנשים בעת התחלת המעקב, בעיקר בחולים עם יתר לחץ דם, מעשנים ואנשים עם סיפור משפחתי של מחלה לבבית. בראשית המחקר לא נמצאו הבדלים ברמות הזרחן בדם או בתפקוד הכלייתי בין החולים עם הסתיידויות לאלו ללא הסתיידויות.

במהלך 6 שנות המעקב, השכיחות וההארעות של הסתיידויות בכלי הדם הכליליים עלתה באופן מתמיד, ובסיום המחקר היו קיימות ב-50% מהמשתתפים.

נמצא כי רמות זרחן מוגברת ותפקוד כלייתי מופחת, היו קשורים עם שכיחות יתר של התפתחות הסתיידויות אלו בכלי הדם הכליליים.

הסתיידויות של כלי הדם הכליליים הן חלק מתהליך התפתחות המחלה הטרשתית. בחולים עם תפקוד כלייתי ירוד, סידן נוטה לשקוע בדפנות כלי הדם, ולהוביל בסופו של דבר לסקלרוזיס ונוקשות של כלי הדם הכליליים וכלי דם נוספים בגוף.

במודלים של בעלי חיים הראו כי ערכי זרחן גבוהים תורמים לתהליך הסתיידות זה של כלי הדם, ותהליך זה ניתן למניעה ותיקון ע"י טיפול בדיאטה דלת זרחן וטיפול בקושרי זרחן.

קיימות עדויות מצטברות כי תהליכים אלו קורים גם באדם. לאור ממצאים קודמים ולאור העבודה הנוכחית, עולה הצורך בהתערבויות טיפוליות שמטרתן לצמצם שקיעת הסידן ברקמות ובכלי הדם הכליליים, במיוחד בחולים עם מחלת כליה כרונית.

www.medscape.com/viewarticle/712333

תרגום ועריכה: ד"ר נעמי לוין-יינה