ידוע כי הטראומה הכרוכה במותו של אדם אהוב עלולה להעלות סיכון להתקפי לב ומוות פתאומי בחודשים שלאחר המוות. חוקרים מאוניברסיטת סידני ביקשו לבדוק מה מתרחש בלב האבל, שעלול להגביר את הסיכון.

המחקר החדש שפורסם בכנס איגוד הלב האמריקני עקב אחר ליבם של 78 אנשים שאיבדו בשבועיים האחרונים בן זוג או ילד שנפטרו בבתי חולים. הנחקרים התבקשו להסתובב עם מוניטורים שבדקו את קצת ליבם 24 שעות ביממה ועברו בדיקות שונות, כדי שהחוקרים יוכלו לחשוף שינויים בפעילות הלב שעלולים לתרום לסיכון המוגבר להתקפי לב ומוות פתאומי.

החוקרים מצאו כי קצב הלב של אנשים ששכלו אדם קרוב הוא בממוצע 75 פעימות לדקה, בהשוואה ל- 70.7 בקרב נחקרים שלא נאלצו להתמודד עם מוות של אהוב.

עוד נמצא כי בקרב אנשים אבלים היו פי 2 יותר זמנים בהם קצב הלב עלה לרמות גבוהות מהתקין (טכיקרדיה).

חשוב להבין כי קצב הלב הגבוה לבדו לא גורם לבעיות לב חמורות. דפיקות לב מהירות יכולות להיות תוצר לוואי נורמאלי של לחץ וחרדה. יחד עם זאת, החוקרים מסבירים שהשינויים בקצב הלב יכולים להיות מספיק כדי להוות טריגר להתקף לב במישהו עם מחלת לב קיימת.

המחקר מצא גם כי 6 חודשים לאחר מותו של האהוב, קצב הלב חזר למצבו הנורמאלי.

החוקרים אומרים כי בזמן שבתקופת האבל באופן טבעי ההתמקדות היא בנפטר, חייבים לדאוג גם לבריאותם ורווחתם של אלה שנותרו בחיים. לדבריהם, בדיקה אצל רופא לסימפטומים אפשריים תוכל להיטיב עם חלק מהאנשים שאיבדו לאחרונה אדם קרוב, במיוחד אלה עם סיכון מוגבר למחלות לב.

לכתבה המלאה באתר איגוד הלב האמריקאי

עוד כתבות בריאות באתר מוטק'ה