מסקנת המחקר היא כי למרות סיכון היתר, אין לפסול השתלת כליה מגבר לאשה, הן מהחי והן מהמת. כאשר מדובר בהשתלה מן המת, שכידוע זמן ההמתנה ברשימת המועמדים להשתלה כזו ארוך (לעיתים שנים), כמובן שבמידה ונמצאת כליה מתאימה, גם אם היא מגבר, יש להשתילה. כך הדבר הוא גם לגבי השתלה מן החי, ואין כמובן צורך למנוע השתלה מגבר חי לאשה. תוצאות המחקר מובילות לדעתי למסקנה, כי במידה ומדובר בהשתלה מן החי, בה ניתן לחפש לעיתים את התורם המתאים ביותר, באם ישנם 2 תורמים מתאימים, גבר ואשה, במידה ומדובר במועמדת אשה, אולי יש מקום לבחור דווקא בתורמת האשה.

במשפט האחרון: "הצלחת השתלת כליה תלויה בגורמים רבים. למרות קיום אנטיגנים אלו (H-Y) וסיכון היתר, עדיין הצלחת ההשתלה גם מתרומת כליה מגבר לאשה, גבוהה מאד, ולכן באם קיים תורם מתאים ממין זכר, אין לפסול אותו מתרומת הכליה." למיטב הבנתי מדובר על השתלות מתורמים נפטרים גברים במקבלות נשים. מאחר ונכתב במסקנות המחקר כי אין לפסול תרומת כליית גבר לאישה, מה קשור איפוא המשפט המסכם, שאינו מופיע במאמר המקורי: "כך הדבר הוא לגבי תרומה מן המת, אליה זמן ההמתנה ארוך עוד יותר." באיזו המתנה מדובר? האם הסיכון הנמוך יחסית צריך גם למנוע השתלות כליית גבר חי באשה? על פניו נראה כי לפי התרגום, המסקנה מביאה לדרישת השתלת כליות "מהחי" יותר מהשתלות מנפטרים.